אילקנאט

כאשר מוחמד השני מח'וארזם הוציא להורג קבוצת סוחרים שנשלחו על ידי המונגולים, ג'ינגיס חאן הכריז מלחמה על שושלת ח'וואראזם-שאה בשנת 1219. המונגולים השתלטו על האימפריה, וכבשו את הערים הגדולות ומרכזי האוכלוסייה בין 12219 ל-12219 עד איראן . המחלקה המונגולית בפיקודו של ג'בה וסבוטאי, שהשאירו את האזור חורבה.טרנסוקסיאנה גם הגיעה לשליטת מונגולית לאחר הפלישה.בנו של מוחמד ג'לאל א-דין מינגבורנו חזר לאיראן בערך.1224 לאחר שנמלטלהודו .הוא היה המום ונמחץ על ידי צבאו של צ'ורמקאן שנשלח על ידי החאן הגדול אוגדיי בשנת 1231. עד 1237 הכניעה האימפריה המונגולית את רוב פרס , אזרבייג'ן, ארמניה , רוב גאורגיה, כמו גם את כל אפגניסטן וקשמיר.לאחר קרב Köse Dağ בשנת 1243, המונגולים תחת באיג'ו כבשו את אנטוליה, בעודשהסולטנאט הסלג'וקי של רום ואימפריית טרביזונד הפכו לווסלים של המונגולים.בשנת 1252 הוטל על הולאגו לכבוש את הח'ליפות העבאסית .הוא קיבל חמישית מכל הצבא המונגולי עבור המערכה והוא לקח איתו את בניו אבקה ויושמוט.בשנת 1258, הולאגו הכריז על עצמו כאילחאן (חאן כפוף).

המערכה המונגולית נגד הניזרים מתקופת אלאמות (המתנקשים) החלה בשנת 1253 לאחר הכיבוש המונגולי של האימפריה החווארזמית של איראן על ידי האימפריה המונגולית וסדרה של סכסוכים ניזרי-מונגוליים.המערכה הוזמנה על ידי החאן הגדול מונגקה והובלה על ידי אחיו, Hülegü.המערכה נגד הניזרים ומאוחר יותר הח'ליפות העבאסית נועדה להקים ח'אנות חדשה באזור - האילחנאט.הקמפיין של Hülegü החל בהתקפות על מעוזים בקוויסטאן ובקומיס על רקע מחלוקות פנימיות מוגברות בין מנהיגי נזארי תחת האימאם עלא אל-דין מוחמד שמדיניותו הייתה לחימה נגד המונגולים.בשנת 1256, האימאם נכנע בזמן שנצור במאימון-דיז והורה לחסידיו לעשות כמוהו בהתאם להסכם שלו עם Hülegü.למרות שהיה קשה ללכוד, אלאמוט הפסיק גם הוא את הלחימה ופורק.מדינת ניזארי בוטלה אפוא, אם כי כמה מבצרים בודדים, בעיקר למבסאר, גרדקוה ואלו בסוריה המשיכו להתנגד.מונגקה חאן הורה מאוחר יותר על טבח כללי של כל הניזארים, כולל חורשה ומשפחתו.רבים מהניזארים ששרדו התפזרו ברחבי מערב, מרכז ודרום אסיה.

במרץ 1253, מפקדו של Hülegü Kitbuka, שפיקד על המשמר המקדים, חצה את אוקסוס (אמו דריה) עם 12,000 איש (טומן אחד ועוד שני מינגהנים תחת קוקה אילגיי).באפריל 1253 הוא כבש כמה מבצרי ניזארי בקוהיסטאן והרג את תושביהם, ובמאי תקף את קומיס והטיל מצור על גרדקוה עם 5,000 איש ובנה סביבו חומות ועבודות מצור.קיטבוקה השאיר צבא תחת אמיר בורי כדי למצור את גרדקוה.בדצמבר 1253, חיל המצב של גירדקוה הסתער בלילה והרג 100 (או כמה מאות) מונגולים, כולל בורי.בקיץ 1254, התפרצות כולרה בגרדקוה החלישה את התנגדות חיל המצב.עם זאת, בניגוד ללמבסר, גרדקוה שרד את המגיפה וניצל על ידי הגעת תגבורת מאלא אלדין מוחמד באלמות.בעוד הצבא העיקרי של הולג'ו התקדם באיראן , הורשה הורה לגרדקוה ולמבצרי קוהיסטאן להיכנע.ראש הנזרי בגרדקוה, קאדי טאג'ודין מרדנשה, נכנע, אך חיל המצב המשיך להתנגד.בשנת 1256 נכנעו מיימון-דיז ואלאמוט והושמדו על ידי המונגולים, וכתוצאה מכך התנתקה מדינת ניזארי איסמעילי באופן רשמי.

המצור על מיימון-דיז, מבצר שלא נמצא ומעוזו של מנהיג מדינת ניסארי איסמעילי, האימאם רוקן אלדין חורשה, התרחש בשנת 1256, במהלך המערכה המונגולית נגד הניזרים בראשות הוליגו.האימאם הניזארי החדש כבר היה עסוק במשא ומתן עם Hülegü כשהתקדם לעבר מעוזו.המונגולים התעקשו כי כל מבצרי ניזארי יפורקו, אך האימאם ניסה לשאת ולתת על פשרה.לאחר מספר ימים של לחימה, האימאם ומשפחתו נכנעו והתקבלו היטב על ידי Hülegü.מיימון-דיס נהרס, והאימאם הורה לפקודיו להיכנע ולהרוס את מבצריהם באופן דומה.הכניעה שלאחר מכן של המעוז הסמלי של אלאמות סימנה את סופה של מדינת ניזארי בפרס .

המצור על בגדאד היה מצור שהתרחש בבגדד בשנת 1258, שנמשך 13 ימים מה-29 בינואר 1258 ועד ה-10 בפברואר 1258. המצור, שהוטל על ידי הכוחות המונגולים של אילחנאט וכוחות בעלות הברית, היה כרוך בהשקעה, לכידה ופיזור. של בגדד, שהייתה בירת הח'ליפות העבאסית באותה תקופה.המונגולים היו תחת פיקודו של הולאגו חאן, אחיו של חאגאן מונגקה חאן, שהתכוון להרחיב עוד יותר את שלטונו לתוך מסופוטמיה אך לא להפיל ישירות את הח'ליפות.מונגקה, לעומת זאת, הנחה את הולאגו לתקוף את בגדד אם הח'ליף אל-מוסטאסים יסרב לדרישות המונגוליות להמשך כניעתו לחאגאן ולתשלום הוקרה בצורת תמיכה צבאית לכוחות המונגולים בפרס .הולאגו כיתר לאחר מכן על העיר, שנכנעה לאחר 12 ימים. במהלך השבוע הבא, המונגולים ביטלו את בגדאד, וביצעו מעשי זוועה רבים.המונגולים הוציאו להורג את אל-מוסטאסים וטבחו בתושבים רבים של העיר, שנותרה מחוסרת אוכלוסיה רבה.המצור נחשב לסיום תור הזהב האסלאמי, שבמהלכו הרחיבו הח'ליפים את שלטונםמחצי האי האיברי ועד לסינד, ואשר התאפיין גם בהישגים תרבותיים רבים בתחומים מגוונים.

מלחמת האזרחים הטולואידית הייתה מלחמת ירושה שנלחמה בין קובלאי חאן ואחיו הצעיר, אריק בוקה, מ-1260 עד 1264. מונגקה חאן מת בשנת 1259 ללא יורש מוכרז, מה שהוביל לקרבות בין בני משפחת טולוי על התואר הגדול. חאן שהסלים למלחמת אזרחים.מלחמת האזרחים הטולואידית, והמלחמות שבאו בעקבותיה (כגון מלחמת ברקה-הולאגו ומלחמת קאידו-קובלאי), החלישו את סמכותו של החאן הגדול על האימפריה המונגולית ופיצלו את האימפריה לחאנות אוטונומיות.

לאחר שקיבל את הכניעה של חרן ואדסה, חצה המנהיג המונגולי הולאגו חאן את הפרת, ביטל את מנביג' והציב את חאלב במצור.הוא נתמך על ידי כוחות של בוהמונד השישי מאנטיוכיה והת'ום הראשון מארמניה.במשך שישה ימים הייתה העיר במצור.בסיוע בליסטראות ומנגונלים, כוחות מונגולים, ארמנים ופרנקים השתלטו על כל העיר, למעט המצודה שהחזיקה מעמד עד 25 בפברואר ונהרסה בעקבות כניעתה.הטבח שלאחר מכן, שנמשך שישה ימים, היה שיטתי ויסודי, שבו נהרגו כמעט כל המוסלמים והיהודים, אם כי רוב הנשים והילדים נמכרו לעבדות.כמו כן, נכללה בהרס, שריפת המסגד הגדול של חלב.

קרב עין ג'לוט נערך ביןהממלוכים הבהריממצרים לבין האימפריה המונגולית בדרום מזרח הגליל בעמק יזרעאל ליד מה שמכונה היום מעיין חרוד.הקרב סימן את שיא היקף הכיבושים המונגולים, והיה הפעם הראשונה בה התקדמות מונגולית הובסה לצמיתות בקרב ישיר בשדה הקרב.זמן קצר לאחר מכן חזר הולאגו למונגוליה עם עיקר צבאו בהתאם למנהגים המונגולים, והותיר כ-10,000 חיילים ממערב לפרת בפיקודו של הגנרל קיטבוקה.לאחר שנודע לו על התפתחויות אלה, קידם קוטוז במהירות את צבאו מקהיר לעבר ארץ ישראל.קיטבוקה פיטר את צידון, לפני שהפנה את צבאו דרומה לכיוון מעיין חרוד כדי לפגוש את כוחותיו של קוטוז.תוך שימוש בטקטיקת פגע וברח ונסיגה מעושה של הגנרל הממלוכי בייבארס, בשילוב תמרון אגף אחרון של קוטוז, נדחק הצבא המונגולי בנסיגה לכיוון ביסאן, ולאחר מכן הובילו הממלוכים התקפת נגד סופית, שהביאה למוות. של כמה חיילים מונגולים, יחד עם קיטבוקה עצמו.

קרב חומס הראשון נערך בין האילחנאטים של פרס לכוחותמצרים .לאחר הניצחוןהממלוכי ההיסטורי על האילחנאות בקרב עין ג'לוט בספטמבר 1260, הולאגו חאן מהאילחנאט הוציא להורג את הסולטן האיובי של דמשק ונסיכים איוביים אחרים כנקמה, ובכך למעשה סיים את השושלת בסוריה.עם זאת, התבוסה בעין ג'לוט אילצה את צבאות האילחנאט לצאת מסוריה והלבנט.הערים המרכזיות של סוריה, חלב ודמשק נותרו אפוא פתוחות לכיבוש הממלוכי.אבל חומס וחמה נשארו ברשותם של נסיכים איובים קטינים.הנסיכים הללו, ולא הממלוכים מקהיר עצמם, לחמו וניצחו למעשה בקרב חומס הראשון.בשל המלחמה הגלויה בין הולאגו ובן דודו ברקה מאודרת הזהב במהלך מלחמת האזרחים של האימפריה המונגולית, האילחנאט יכלה להרשות לעצמה רק לשלוח 6,000 חיילים בחזרה לסוריה כדי להשתלט מחדש על האדמות.את המשלחת הזו יזמו גנרלים מהאילחנאט כמו באידו שנאלץ לעזוב את עזה כשהממלוכים התקדמו רגע לפני קרב עין ג'לוט.לאחר שתקף את חאלב, נסע הכוח דרומה אל חומס, אך הובס באופן מכריע.בכך הסתיימה המערכה הראשונה של האילחנאט לתוך סוריה.

מלחמת ברקה-חולאגו התנהלה בין שני מנהיגים מונגולים, ברקה חאן מעדרת הזהב וחאן הולאגו מהאילחנאט.היא נלחמה בעיקר באזור הרי הקווקז בשנות ה-1260 לאחר חורבן בגדד ב-1258. המלחמה חופפת למלחמת האזרחים הטולואידית באימפריה המונגולית בין שני בני שושלת משפחת טולוי, קובלאי חאן ואריק בוקה, אשר שניהם טענו. התואר של החאן הגדול (חאגאן).קובלאי התחבר עם הולאגו, בעוד אריק בוקה צידד בברקה.הולאגו פנה למונגוליה לבחירתו של חאגאן חדש שיחליף את מונגקה חאן, אך הפסד קרב עין ג'לוטלממלוכים אילץ אותו לסגת חזרה למזרח התיכון.הניצחון הממלוכי חיזק את ברקה לפלוש לאילחנאט.מלחמת ברקה-הולאגו ומלחמת האזרחים הטולואיד, כמו גם מלחמת קאידו-קובלאי שלאחר מכן, סימנו רגע מפתח בפיצול האימפריה המונגולית לאחר מותו של מונגקה, החאן הגדול הרביעי של האימפריה המונגולית.

ברקה חיפש מתקפה משותפת עם בייבארס וכרת ברית עםהממלוכים נגד הולאגו.עדר הזהב שלחה את הנסיך הצעיר נוגאי לפלוש לאילחנאט אך הולאגו הכריח אותו בחזרה בשנת 1262. לאחר מכן חצה הצבא האילחנידי את נהר הטרק וכבש מאהל ג'וצ'יד ריק.על גדות הטרק, ארב לו צבא של עדר הזהב בפיקודו של נוגאי, וצבאו הובס בקרב על נהר הטרק (1262), ואלפים רבים נכרתו או טבעו כאשר הקרח של הנהר נתן את מקומו.לאחר מכן, Hulegu נסוג בחזרה לתוך אזרבייג'ן.

הולאגו חלה בפברואר 1265 לאחר מספר ימים של נשפים וציד.הוא מת ב-8 בפברואר ובנו אבקה ירש אותו בקיץ.

עם הצטרפותו של אבקה, הוא התמודד מיד עם פלישה של ברקה של עדר הזהב , שהסתיימה עם מותו של ברקה בטיפליס.בשנת 1270, אבקה הביס פלישה של ברק, שליט חאנת צ'גאטאי, בקרב על הראט.

הפלישה המונגולית השנייה לסוריה התרחשה באוקטובר 1271, כאשר 10,000 מונגולים בראשות הגנרל סמגר ואנשי עזר סלג'וקים נעו דרומה מרום וכבשו את חלב;אולם הם נסוגו אל מעבר לפרת כאשר המנהיגהממלוכי באיבארס צעד אליהםממצרים .

בשנת 1270, אבקה הביס פלישה של Ghiyas-ud-din ברק לחנאת צ'אגאטאי.אחיו של אבקה, תקודר, פיטר את בוכרה כנקמה שלוש שנים מאוחר יותר.

ב-15 באפריל, 1277, הוביל הסולטן בייבארסמהסולטנאט הממלוכי צבא, כולל לפחות 10,000 פרשים, לתוך סולטנות הסלג'וקיםשל רום , הנשלטת על ידי המונגולית, תוך השתתפות בקרב אלביסטאן.מול כוח מונגולי מחוזק על ידי ארמנים , גאורגים ורום סלג'וקים, הממלוכים, בפיקודו של בייבארס והגנרל הבדואי שלו איסא אבן מוחנה, נאבקו בתחילה נגד ההתקפה המונגולית, במיוחד באגף השמאלי שלהם.הקרב החל בהסתערות מונגולית על הפרשים הכבדים הממלוכים, שגרמה אבדות משמעותיות לבלתי-סדירים הבדואים של הממלוכים.למרות הכישלונות הראשוניים, כולל אובדן נושאי הדגל שלהם, הממלוכים התארגנו מחדש והתקיפו נגד, כאשר בייבארס התייחס אישית לאיום באגף השמאלי שלו.תגבורת מחמה עזרה לממלוכים בסופו של דבר להכריע את הכוח המונגולי הקטן יותר.המונגולים, במקום לסגת, נלחמו עד מוות, וחלקם נמלטו לגבעות הסמוכות.שני הצדדים ציפו לתמיכה מהפרוואן והסלג'וקים שלו, שנותרו ללא השתתפות.בעקבות הקרב ראו חיילי רומי רבים או שנתפסו או הצטרפו לממלוכים, יחד עם לכידתם של בנו של פרוואן וכמה קצינים וחיילים מונגולים.בעקבות הניצחון, בייבארס נכנס לקייזרי בניצחון ב-23 באפריל 1277. עם זאת, הוא הביע את דאגותיו מהקרב הקרוב, וייחס את הניצחון להתערבות אלוהית ולא ליכולת צבאית.בייבארס, מול צבא מונגולי חדש פוטנציאלי והאספקה ​​חסרה לו, החליט לחזור לסוריה.במהלך נסיגתו, הוא הטעה את המונגולים לגבי יעדו והורה לפשוט על העיירה הארמנית אל-רומנה.בתגובה, אילחאן אבקה המונגולי החזיר לעצמו את השליטה ברום, הורה על טבח במוסלמים בקייסרי ובמזרח רום, וטיפל במרד של הטורקמנים הקרמאנים.למרות שבהתחלה תכנן תגמול נגד הממלוכים, בעיות לוגיסטיות ודרישות פנימיות באילחנאט הביאו לביטול המשלחת.בסופו של דבר אבקה הוציא להורג את פרוואן, ולכאורה כילה את בשרו כאקט של נקמה.

ב-20 באוקטובר 1280, המונגולים כבשו את חלב, בזזו את השווקים ושרפו את המסגדים.התושבים המוסלמים ברחו לדמשק, שם ריכז המנהיגהממלוכי קלאוון את כוחותיו.ב-29 באוקטובר 1281 נפגשו שני הארמיות מדרום לחומס, עיר במערב סוריה.בקרב מפותח, הארמנים , הגאורגים והאויראטים תחת המלך ליאו השני וגנרלים מונגולים ניתבו ופיזרו את האגף השמאלי הממלוכי, אך הממלוכים בהנהגת הסולטן קלאוון הרסו את המרכז המונגולי.מונגקה טמור נפצע ונמלט, ואחריו צבאו הבלתי מאורגן.עם זאת, קלאוון בחר שלא לרדוף אחרי האויב המובס, ואנשי העזר הארמנים-גיאורגים של המונגולים הצליחו לסגת בבטחה.בשנה שלאחר מכן, אבקה מת ויורשו, תקודר, הפך את מדיניותו כלפי הממלוכים.הוא התאסלם וכרת ברית עם הסולטן הממלוכי.

מותו של אבקה ב-1282 עורר מאבק ירושה בין בנו ארג'ון, שנתמך על ידי הקרעונים, לבין אחיו תקודר, שנתמך על ידי האצולה הצ'ינגיסידית.תקודר נבחר לחאן על ידי הצ'ינגיסידים.תקודר היה השליט המוסלמי הראשון של האילחנאט, אך הוא לא עשה ניסיון פעיל לגיור או להמיר את ממלכתו.עם זאת, הוא ניסה להחליף מסורות פוליטיות מונגוליות במסורות אסלאמיות, מה שהביא לאובדן התמיכה מהצבא.ארגון השתמש בדת שלו נגדו על ידי פנייה לא-מוסלמים בבקשת תמיכה.כשתקודר הבין זאת, הוא הוציא להורג כמה מתומכיו של ארגון, ולכד את ארגון.בנו האומנה של תקודר, בואק, שחרר את ארגון והדיח את תקודר.ארגון אושר כאילחאן על ידי קובלאי חאן בפברואר 1286.בתקופת שלטונו של ארגון, הוא ביקש להילחם בהשפעה המוסלמית, ונלחם הןבממלוכים והן באמיר המונגולי המוסלמי נאורוז בחוראסאן.כדי לממן את הקמפיינים שלו, איפשר ארגון לווזירים שלו בוקה וסעד-אוד-דאולה לרכז הוצאות, אבל זה היה מאוד לא פופולרי וגרם לתומכיו לשעבר לפנות נגדו.שני הווזירים נהרגו וארגון נרצח ב-1291.

האילחנאט החל להתפורר תחת שלטונו של אחיו של ארגון, גאיקאטו.רוב המונגולים התאסלמו בעוד החצר המונגולית נותרה בודהיסטית.גאיקאטו נאלץ לקנות את תמיכתם של חסידיו וכתוצאה מכך, הרס את כספי הממלכה.הווזיר שלו Sadr-ud-Din Zanjani ניסה לחזק את כספי המדינה על ידי אימוץ כספי נייר משושלתיואן , שהסתיים בצורה נוראית.Gaykhatu גם הרחיק את השומר הזקן המונגולי עם יחסיו המיניים לכאורה עם נער.גאיקאטו הודח בשנת 1295 והוחלף בבן דודו ביידו.ביידו שלט פחות משנה לפני שהודח על ידי בנו של גאיקאטו, גאזן.

ע'אזאן התאסלם בהשפעת נאורוז' והפך את האסלאם לדת המדינה הרשמית.נתינים נוצרים ויהודים איבדו את מעמדם השווה ונאלצו לשלם את מס ההגנה על ג'יזיה.ע'אזאן נתן לבודהיסטים את הבחירה הקשה יותר של המרה או גירוש והורה להרוס את המקדשים שלהם;אם כי מאוחר יותר הוא הרפה את החומרה הזו.לאחר שנורוז הודח ונהרג ב-1297, ע'אזאן עשה חוסר סובלנות דתי לעונש וניסה לשקם את היחסים עם לא-מוסלמים.ר'אזאן גם ניהל מגעים דיפלומטיים עם אירופה, והמשיך בניסיונותיהם הכושלים של קודמיו לכרות ברית פרנקו -מונגולית.אדם בעל תרבות גבוהה, ע'זאן דיבר מספר שפות, היו לו תחביבים רבים, ושיפר אלמנטים רבים של האילחנאט, במיוחד בעניין של תקנון מטבע ומדיניות פיסקלית.

בשנת 1299, כמעט 20 שנה לאחר התבוסה המונגולית האחרונה בסוריה בקרב השני על חומס, חצו עזאן חאן וצבא של מונגולים, גאורגים וארמנים את נהר הפרת (הגבולהממלוכי -אילחניד) וכבשו את חלב.לאחר מכן המשיך הצבא המונגולי דרומה עד שהיו רק כמה קילומטרים מצפון לחומס.הסולטן שלמצרים אל-נאסיר מוחמד ששהה באותה עת בסוריה הצעיד צבא של 20,000 עד 30,000 ממלוכים (יותר, על פי מקורות אחרים) צפונה מדמשק עד שפגש במונגולים שניים עד שלושה פרסאחים ערבים (6-9 מייל) צפונית-מזרחית לחומס בוואדי אל-חזנאדר ב-22 בדצמבר 1299 בשעה 5 לפנות בוקר.הקרב הביא לניצחון מונגולי על הממלוכים.

הקרב על מרג' אל-ספאר היה ביןהממלוכים למונגולים ובני בריתם הארמנים ליד קיסווה, סוריה, ממש דרומית לדמשק.הקרב השפיע הן בהיסטוריה האסלאמית והן בתקופת זמננו בגלל הג'יהאד השנוי במחלוקת נגד מוסלמים אחרים והפתוות הקשורות לרמדאן שהוציא אבן תימיה, שהצטרף בעצמו לקרב.הקרב, תבוסה הרת אסון למונגולים, שם קץ לפלישות המונגוליות ללבנט.

אולג'יטו קיבל באותה שנה שגרירים משושלת יואן, חאנת צ'אגאטאי ואורדת הזהב , ובכך כונן שלום פנים-מונגולי.שלטונו ראה גם גל של הגירה ממרכז אסיה במהלך 1306. נסיכים בורג'יגידים מסוימים, כמו מינגקאן קיון, הגיעו לחוראסאן עם 30,000 או 50,000 חסידים.

מגעי מסחר עם מעצמות אירופה היו פעילים מאוד בתקופת שלטונו של אולייטו.הג'נוזאים הופיעו לראשונה בבירת תבריז בשנת 1280, והם שמרו על קונסול תושב עד 1304. Oljeitu גם נתן זכויות מסחר מלאות לוונציאנים באמצעות הסכם בשנת 1306 (הסכם נוסף כזה עם בנו אבו סעיד נחתם ב-1320) .לדברי מרקו פולו, תבריז התמחה בייצור של זהב ומשי, וסוחרים מערביים יכלו לרכוש אבנים יקרות בכמויות.

Öljaitü לקח על עצמו משלחת להראת נגד שליט קרטיד פאחר אל-דין ב-1306, אך הצליחה רק לזמן קצר;האמיר שלו דנמרק נהרג במהלך המארב.הוא החל את המערכה הצבאית השנייה שלו ביוני 1307 לעבר גילאן.זה היה הצלחה בזכות שילובי כוחות של אמירים כמו סוטאי, אסן קוטלוק, אירינג'ין, סווינץ', צ'ופאן, טוגהאן ומואמין.למרות ההצלחה הראשונית, המפקד העליון שלו קוטלוקשה הובס ונהרג במהלך המערכה, מה שסלל את הדרך לצ'ופן לעלות בדרגות.בעקבות זאת, הוא הורה על מערכה נוספת נגד קרטידים, הפעם בפיקודו של בנו של האמיר דנמננד המנוח בוג'אי.בוג'אי הצליח לאחר מצור מ-5 בפברואר עד 24 ביוני, ולבסוף כבש את המצודה.

קיסריואן איורברווארדה שמר על יחסי ידידות עם Öljaitü, שליט האילחנאט.באשר ליחסים עם חאנת צ'גטאי, כוחות יואן, למעשה, כבר התבססו במשך זמן רב במזרח.שליח איורברוואדה, אבישקה, לאילחנאט תוך כדי נסיעה דרך מרכז אסיה, גילה למפקד צ'אגדי כי נוצרה ברית בין היואן והאילחנאט, וכוחות בעלות הברית התגייסו לתקוף את הח'אנות.אסן בוקה הורה להוציא להורג את אבישקה והחליט לתקוף את היואן בגלל האירועים הללו, ובכך הפר את השלום שתווך אביו דוא עם סין ב-1304.מלחמת Esen Buka-Ayurbarwada הייתה מלחמה בין חאנת צ'גאטאי בפיקודו של Esen Buka I לבין שושלת יואן בפיקודו של Ayurbarwada Buyantu Khan (הקיסר רנזונג) ובעלת בריתה האילחנאט תחת Öljaitü.המלחמה הסתיימה בניצחון היואן והאילחנאט, אך השלום הגיע רק לאחר מותו של אסן בוקה ב-1318.

שלטונו של Öljaitü זכור גם בגלל מאמץ קצר בפלישה של אילחאנידים לחיג'אז.הומאידה בן אבי נומאיי, הגיע לחצר אלחנאט ב-1315, אילחאן מצדו סיפק לחומאידה צבא של כמה אלפי מונגולים וערבים בפיקודו של סייד טאליב אל-דילקנדי כדי להביא את החיג'אז לשליטת אילחאנית.

בנו של אולג'איטו, האילחאן האחרון של אבו סעיד בהאדור חאן, הוכתר ב-1316. הוא התמודד עם מרד ב-1318 על ידי הצ'אגאטיידים והקריונים בחוראסאן, ועם פלישה של עדר הזהב באותו זמן.חאן אורדת הזהב אוזבג פלש לאזרבייג'ן בשנת 1319 בתיאום עם הנסיך הצ'אגאטאיד יאסא'ור שהתחייב נאמנות לאלג'איטו קודם לכן אך התקומם בשנת 1319. לפני כן, הוא הרג את אמיר יאסאול, מושל מאזנדראן על ידי Begtüt הכפוף לו.אבו סעיד נאלץ לשלוח את אמיר חוסיין ג'לעיר להתמודד מול יאסאור ובעודו צעד נגד אוזבג.אוזבג הובסה תוך זמן קצר הודות לתגבורת על ידי צ'ופאן, ואילו יאסאאור נהרג על ידי קבק בשנת 1320. קרב מכריע נערך ב-20 ביוני 1319 ליד מיאנה עם ניצחון אילחנאט.בהשפעת צ'ופן, האילחנאט כרתה שלום עם הצ'גאטאים, שעזרו להם למחוץ את מרד הצ'אגאטייד,והממלוכים .

בשנות ה-30 של המאה ה-20, התפרצויות של המוות השחור הרס את האילחנאט, ואבו-סעיד וגם בניו נהרגו עד 1335 במגפה.אבו סעיד מת ללא יורש או יורש ממונה, ובכך הותיר את האילחנאט פגיע, מה שהוביל להתנגשויות של המשפחות הגדולות, כמו הצ'ופאנידים, הג'לאירידים ותנועות חדשות כמו הסרבדארים.בשובו לפרס , נדהם הנוסע הגדול אבן בטוטה לגלות שהממלכה שנראתה כל כך אדירה רק עשרים שנה קודם לכן, התמוססה כל כך מהר.Ghiyas-ud-Din העלה צאצא של אריק בוקה, Arpa Ke'un, על כס המלכות, מה שגרם לרצף של חאנים קצרי מועד עד ש"הקטן" חסן כבש את אזרבייג'ן בשנת 1338. בשנת 1357, ג'אני בג מ"עדר הזהב " כבש את צ'ופאניד -החזיק בתבריז במשך שנה, שם קץ לשארית האילחנאט.