היסטוריה של הבודהיזם

הבודהה (הידוע גם כ-Siddhattha Gotama או Siddhārtha Gautama או Buddha Shakyamuni) היה פילוסוף, מנגן, מדיטטור, מורה רוחני ומנהיג דתי שחי בהודו העתיקה (במאה ה-5 עד ה-4 לפנה"ס בערך).הוא נערץ כמייסד הדת העולמית של הבודהיזם, ונערץ על ידי רוב האסכולות הבודהיסטיות כמי שנאור שהתעלה מעל הקארמה ונמלט ממעגל הלידה והלידה מחדש.הוא לימד במשך כ-45 שנים ובנה קהל קהל גדול, נזירי והדיוט.משנתו מבוססת על התובנה שלו לגבי דוקהה (בדרך כלל מתורגמת כ"סבל") וסוף הדוקהה - המדינה הנקראת ניבאנה או נירוונה.

המועצה הבודהיסטית הראשונה בראג'גיר, ביהאר, הודו;תורות ומשמעת נזירית הסכימו וקובצו.באופן מסורתי אומרים שהמועצה הבודהיסטית הראשונה התקיימה מיד לאחר הפארינירוונה של בודהה, ובראשה עומד Mahākāśyapa, אחד מתלמידיו הבכירים ביותר, ב-Rājagṛha (ראג'גיר של היום) בתמיכתו של המלך Ajātasattu.לפי צ'ארלס פרביש, כמעט כל החוקרים הטילו ספק בהיסטוריותה של המועצה הראשונה הזו.

לאחר תקופה ראשונית של אחדות, פילוגים בקהילת הסנגהה או הנזירית הובילו לפילוג הראשון של הסנגהה לשתי קבוצות: הסטאווירה (זקנים) ומהאסמגהיקה (סנגהה הגדולה).רוב החוקרים מסכימים שהפיצול נגרם מחילוקי דעות על נקודות של וינייה (משמעת נזירית).עם הזמן, שתי האחוות הנזיריות הללו יתחלקו עוד יותר לאסכולות בודהיסטיות קדומות שונות.

בתקופת שלטונו של הקיסר המאוריאני אשוקה (273–232 לפנה"ס), הבודהיזם זכה לתמיכה מלכותית והחל להתפשט באופן נרחב יותר, והגיע לרוב תת היבשת ההודית.לאחר פלישתו לקלינגה, נראה שאשוקה חווה חרטה והחל לפעול לשיפור חייהם של נתיניו.אשוקה גם בנה בארות, בתי מנוחה ובתי חולים לבני אדם ובעלי חיים.הוא גם ביטל את העינויים, מסעות הציד המלכותיים ואולי אפילו את עונש המוות.אשוקה תמך גם באמונות לא בודהיסטיות כמו ג'ייניזם וברהמניזם.אשוקה הפיץ את הדת על ידי בניית סטופות ועמודים שדחקה, בין היתר, לכבד את כל חיי בעלי החיים ולהורות לאנשים ללכת בעקבות הדהרמה.הוא זכה לשבחים על ידי מקורות בודהיסטים כמודל של צ'קראוורטין (המלך הסובב גלגלים) החמלה.המלך אשוקה שולח בודהיסטים ראשונים לסרי לנקה במאה השלישית.מאפיין נוסף של הבודהיזם המוריאני היה הפולחן והערצה לסטופות, תלים גדולים שהכילו שרידים (פאלי: sarīra) של בודהה או קדושים אחרים בתוכם.האמינו שתרגול ההתמסרות לשרידים ולסטופות הללו יכול להביא ברכות.אולי הדוגמה השמורה ביותר לאתר בודהיסטי מאוריאנית היא הסטופה הגדולה של סנצ'י (המתוארכת למאה ה-3 לפני הספירה).

יש מחלוקת מתי בדיוק הגיע הבודהיזם לווייטנאם .ייתכן שהבודהיזם הגיע כבר במאה ה-3 או ה-2 לפני הספירה דרך הודו, או לחילופין במהלך המאה ה-1 או ה-2מסין .בכל מקרה, בודהיזם מהאיאנה הוקם במאה השנייה לספירה בווייטנאם.עד המאה ה-9, גם ארץ טהורה וגם ת'יין (זן) היו בתי ספר בודהיסטים וייטנאמיים מרכזיים.בממלכה הדרומית של צ'אמפה, ההינדואיזם , התרוואדה והמהאיאנה היו נהוגות כולם עד המאה ה-15, כאשר פלישה מהצפון הובילה לדומיננטיות של צורות בודהיזם המבוססות על סינית.עם זאת בודהיזם Theravada ממשיך להתקיים בדרום וייטנאם.הבודהיזם הווייטנאמי דומה אפוא מאוד לבודהיזם הסיני ובמידה מסוימת משקף את המבנה של הבודהיזם הסיני לאחרשושלת סונג .לבודהיזם הווייטנאמי יש גם קשר סימביוטי עם הטאואיזם, הרוחניות הסינית והדת הווייטנאמית הילידית.

התנועה הבודהיסטית שזכתה לכינוי Mahayana (כלי רכב גדול) וגם בודהיסטוואיאנה, החלה מתישהו בין 150 לפנה"ס ל-100 לספירה, תוך שהיא מתבססת על מגמות Mahasamghika ו- Sarvastivada כאחד.הכתובת הקדומה ביותר שהיא מזוהה מהאיאנה היא משנת 180 לספירה ונמצאת במתורה.המהאיאנה הדגישה את דרך הבודהיסטווה לבודהה מלאה (בניגוד למטרה הרוחנית של ארהטשיפ).זה הופיע כקבוצה של קבוצות רופפות הקשורות לטקסטים חדשים בשם סוטרות המהאיאנה.סוטרות המהאיאנה קידמו דוקטרינות חדשות, כמו הרעיון ש"קיימים בודהות אחרים המטיפים בו-זמנית באינספור מערכות עולם אחרות".עם הזמן המהאיאנה בודהיסטוות וגם בודהות מרובות נתפסו כיצורים מיטיבים טרנסצנדנטליים שהיו נושאים למסירות.מהאיאנה נותרה מיעוט בקרב בודהיסטים הודים במשך זמן מה, וגדלה באיטיות עד שכמחצית מכל הנזירים שנתקל בהם שואנזאנג בהודו של המאה ה-7 היו מהיאניסטים.אסכולות המהאיאנה המוקדמות כללו את תורות ה-Mādhyamaka, Yogācāra והבודהא-טבע (Tathāgatagarbha).מהאיאנה היא היום הצורה השלטת של הבודהיזם במזרח אסיה ובטיבט.מרכז אסיה היה ביתם של נתיב הסחר הבינלאומי הידוע כדרך המשי, שהוביל סחורות בין סין, הודו, המזרח התיכון והעולם הים תיכוני.בודהיזם היה קיים באזור זה בערך מהמאה השנייה לפני הספירה.בתחילה, אסכולת Dharmaguptaka הייתה המצליחה ביותר במאמציה להפיץ את הבודהיזם במרכז אסיה.ממלכת חוטן הייתה אחת הממלכות הבודהיסטיות המוקדמות ביותר באזור ועזרה בהעברת הבודהיזם מהודו לסין.כיבושיו וחסותו של המלך קנישקה על הבודהיזם מילאו תפקיד חשוב בפיתוח דרך המשי, ובהעברת הבודהיזם המהאיאנה מגנדארה על פני רכס קארקוראם לסין.בודהיזם מהאיאנה מתפשט למרכז אסיה.

מהאיאנה הוא כינוי לקבוצה רחבה של מסורות, טקסטים, פילוסופיות ומנהגים בודהיסטיים.Mahayana נחשב לאחד משני הענפים העיקריים הקיימים של הבודהיזם (השני הוא Theravada).בודהיזם מהאיאנה התפתח בהודו (במאה ה-1 לפנה"ס בקירוב ואילך).הוא מקבל את כתבי הקודש והתורות העיקריים של הבודהיזם הקדום, אך גם מוסיף דוקטרינות וטקסטים חדשים שונים כגון המהאיאנה סוטרות.

הבודהיזם הוצג לראשונה לסין בתקופת שושלת האן (202 לפנה"ס-220 לספירה).לתרגום חלק גדול של כתבי קודש בודהיסטים הודיים לסינית ולהכללתם של תרגומים אלה (יחד עם יצירות טאואיסטיות וקונפוציאניות) לקאנון בודהיסטי סיני היו השלכות מרחיקות לכת על הפצת הבודהיזם ברחבי הספירה התרבותית של מזרח אסיה, כוללקוריאה . ,יפןווייטנאם .הבודהיזם הסיני פיתח גם מסורות ייחודיות שונות של מחשבה ופרקטיקה בודהיסטית, כולל טיאנטאי, הואיין, בודהיזם צ'אן ובודהיזם ארץ טהורה.

כאשר הבודהיזם הוצגלקוריאה במקור מצ'ין לשעבר בשנת 372, כ-800 שנים לאחר מותו של הבודהה ההיסטורי, השמאניזם היה הדת הילידית.הסאג'י Samguk yusa ו- Samguk מתעדים את שלושת הנזירים הבאים שהיו בין הראשונים שהביאו את ההוראה הבודהיסטית, או הדהרמה, לקוריאה במאה ה-4 בתקופת שלוש הממלכות : Malananta - נזיר בודהיסטי הודי שהגיע מאזור סריניאן בדרום סין. שושלת ג'ין המזרחית והביאה את הבודהיזם למלך צ'ימניו מבאקג'ה בחצי האי הדרומי של קוריאה בשנת 384 לספירה, סונדו - נזיר מצפון סין צ'ין לשעבר הביא את הבודהיזם לגוגוריאו שבצפון קוריאה בשנת 372 לספירה, ואדו - נזיר שהביא את הבודהיזם לסילה שבמרכז קוריאה.מכיוון שהבודהיזם לא נתפס כמתנגש עם טקסי הפולחן לטבע, התאפשר על ידי חסידי השמאניזם להשתלב בדתם.לפיכך, ההרים שהשמאניסטים האמינו שהם משכנן של הרוחות בתקופה הפרה בודהיסטית הפכו מאוחר יותר לאתרים של מקדשים בודהיסטים.אף על פי שהיא נהנתה בתחילה לקבלה רחבה, אפילו נתמכה כאידיאולוגיית המדינה בתקופת גוריאו (918-1392 לספירה), הבודהיזם בקוריאה סבל מדיכוי קיצוני בתקופת ג'וסאון (1392-1897 לספירה), שנמשך למעלה מחמש מאות שנה.במהלך תקופה זו, ניאו-קונפוציאניזם התגבר על הדומיננטיות הקודמת של הבודהיזם.

וג'רייאן, יחד עם Mantrayāna, Guhyamantrayāna, Tantrayana, Secret Mantra, בודהיזם טנטרי ובודהיזם אזוטרי, הם שמות המתייחסים למסורות בודהיסטיות הקשורות לטנטרה ול"מנטרה הסודית", שהתפתחו בתת היבשת ההודית של ימי הביניים והתפשטו לטיבט, נפאל ועוד. מדינות ההימלאיה, מזרח אסיה ומונגוליה.שיטות וג'רייאנה קשורות לשושלות ספציפיות בבודהיזם, באמצעות תורתם של בעלי שושלת.אחרים עשויים להתייחס בדרך כלל לטקסטים כאל הטנטרות הבודהיסטיות.הוא כולל תרגולים שעושים שימוש במנטרות, דהארניות, מודרות, מנדלות והדמיה של אלוהויות ובודהות.מקורות וג'ראיאנה המסורתיים אומרים כי הטנטרות והשושלת של וג'ראיאנה נלמדו על ידי בודהה Śākyamuni ודמויות אחרות כמו הבודהיסטווה Vajrapani ו-Padmasambhava.היסטוריונים בני זמננו של מחקרים בודהיסטים טוענים בינתיים שתנועה זו מתוארכת לעידן הטנטרי של הודו של ימי הביניים (במאה ה-5 לספירה לערך ואילך).על פי כתבי וג'רייאנה, המונח וג'ראיאנה מתייחס לאחד משלושה כלי רכב או מסלולים להארה, כאשר השניים האחרים הם Śrāvakayana (הידועה גם בכינוי משפיל כ-Hīnayāna) ו- Mahāyāna (הידועה גם בשם Pāramitāyāna).ישנן מספר מסורות טנטריות בודהיסטיות הנהוגות כיום, כולל בודהיזם טיבטי, בודהיזם אזוטרי סיני, בודהיזם שינגון ובודהיזם ניואר.

מהמאות ה-5 עד ה-13, דרום מזרח אסיה ראתה שורה של מדינות חזקות שהיו פעילות מאוד בקידום הבודהיזם והאמנות הבודהיסטית לצד ההינדואיזם .ההשפעה הבודהיסטית העיקרית הגיעה כעת ישירות דרך הים מתת היבשת ההודית, כך שהאימפריות הללו עקבו בעצם אחר אמונת המהאיאנה.דוגמאות כוללות ממלכות יבשתיות כמו פונן, אימפריית החמר והממלכה התאילנדית סוקוטאי וכן ממלכות איים כמו ממלכת קלינגגה, אימפריית סריביג'איה , ממלכת מדאנג ומג'אפהיט.נזירים בודהיסטים נסעולסין מממלכת פונן במאה ה-5 לספירה, והביאו טקסטים מהאיאנה, סימן לכך שהדת כבר התבססה באזור בשלב זה.בודהיזם מהאיאנה וההינדואיזם היו הדתות העיקריות של האימפריה החמרית (802–1431), מדינה ששלטה ברוב חצי האי דרום-מזרח אסיה בתקופתה.תחת החמר, נבנו בקמבודיה ובתאילנד השכנה מקדשים רבים, הינדיים ובודהיסטים כאחד.אחד ממלכי החמר הגדולים ביותר, ג'איווארמן השביעי (1181–1219), בנה מבנים בודהיסטיים מהאיאנה גדולים בביון ובאנגקור תום.באי האינדונזי ג'אווה, ממלכות אינדיאניות כמו ממלכת קלינגגה (מאות 6-7) היו יעדים לנזירים סינים שחיפשו טקסטים בודהיסטים.הסריביג'איה המלאית (650–1377), אימפריה ימית שבמרכזה האי סומטרה, אימצה את הבודהיזם המהאיאנה והוג'רייאנה והפיצה את הבודהיזם לג'אווה, מלאיה ואזורים נוספים שכבשו.

במאה ה-5 החלו בסין תורת הצ'אן (זן), שיוחסה באופן מסורתי לנזיר הבודהיסטי בודהידהרמה, דמות אגדית.בית הספר השתמש רבות בעקרונות המצויים ב-Laṅkāvatāra Sūtra, סוטרה המנצלת את תורתו של יוגאקרה ושל טאטהאגאטגרבה, ואשר מלמדת את הכלי האחד לבודהה.בשנים הראשונות, תורתו של צ'אן כונתה אפוא "בית הספר לכלי רכב אחד".המאסטרים המוקדמים ביותר של אסכולת צ'אן נקראו "מאסטרים לאוקאוואטארה", בשל שליטתם בתרגול על פי עקרונות ה-Laṅkāvatāra Sūtra.תורתו העיקרית של צ'אן נודעה מאוחר יותר בשימוש במה שנקרא סיפורי מפגש וקואנים, ובשיטות ההוראה בהן נעשה שימוש.זן הוא אסכולה לבודהיזם מהאיאנה שמקורה בסין בתקופת שושלת טאנג , הידועה בשם אסכולת צ'אן, ולאחר מכן התפתחה לבתי ספר שונים.

הבודהיזם הוצגליפן במאה ה-6 על ידי נזירים קוריאנים הנושאים סוטרות ודימוי של בודהה ולאחר מכן נסעו בדרך הים לארכיפלג היפני.ככזה, הבודהיזם היפני מושפע מאוד מהבודהיזם הסיני והבודהיזם הקוריאני.במהלך תקופת נארה (710–794), הקיסר שומו הורה לבנות מקדשים בכל ממלכתו.מקדשים ומנזרים רבים נבנו בעיר הבירה נארה, כמו הפגודה בת חמש הקומות ואולם הזהב של ה-Hōryū-ji, או מקדש Kōfuku-ji.כמו כן הייתה התפשטות של כתות בודהיסטיות בעיר הבירה נארה, הידועה בשם נאנטו רוקושו (שש כתות נארה).המשפיעה שבהן היא אסכולת קגון (מה-Huayan הסינית).בתקופת נארה המנוחה, דמויות המפתח של Kūkai (774–835) ו-Saichō (767–822) ייסדו את בתי הספר היפניים המשפיעים של שינגון וטנדאי, בהתאמה.דוקטרינה חשובה לבתי ספר אלו הייתה הונגאקו (התעוררות מולדת או הארה מקורית), דוקטרינה שהייתה משפיעה על כל הבודהיזם היפני שלאחר מכן.הבודהיזם השפיע גם על הדת היפנית של השינטו, ששילבה אלמנטים בודהיסטיים.בתקופת קמאקורה המאוחרת יותר (1185–1333), נוסדו שישה אסכולות בודהיסטיות חדשות שהתחרו באסכולות נארה הישנות יותר והן ידועות כ"בודהיזם חדש" (Shin Bukkyō) או קמאקורה בודהיזם.הם כוללים את בתי הספר "ארץ הטהורה" המשפיעים של חונן (1133–1212) ושינראן (1173–1263), את בתי הספר רינזאי וסוטו לזן שנוסדו על ידי Eisai (1141–1215) ודוגן (1200–1253) וכן את סוטרה לוטוס. בית הספר של ניצ'ירן (1222–1282).

הבודהיזם הגיע מאוחר לטיבט, במהלך המאה ה-7.הצורה ששלטה, דרך דרום טיבט, הייתה תערובת של מהאיאנה ווג'רייאנה מאוניברסיטאות אימפריית פאלה שבאזור בנגל במזרח הודו.ההשפעה של Sarvāstivādin הגיעה מדרום מערב (קשמיר) ומצפון מערב (חוטן).הטקסטים שלהם מצאו את דרכם לתוך הקאנון הבודהיסטי הטיבטי, וסיפקו לטיבטים כמעט את כל המקורות העיקריים שלהם על רכב הקרן.חלק מבית הספר הזה, Mūlasarvāstivāda היה מקור הווינאיה הטיבטית.בודהיזם צ'אן הוצג דרך מזרח טיבט מסין והשאיר את הרושם שלו, אך חשיבותו פחותה על ידי אירועים פוליטיים מוקדמים.כתבי קודש בודהיסטים בסנסקריט מהודו תורגמו לראשונה לטיבטית תחת שלטונו של המלך הטיבטי Songtsän Gampo (618-649 לספירה).בתקופה זו התפתחה גם שיטת הכתיבה הטיבטית והטיבטית הקלאסית.במאה ה-8, המלך טריסונג דטסן (755-797 לספירה) הקים אותה כדת הרשמית של המדינה, וציווה על צבאו ללבוש גלימות וללמוד בודהיזם.טריסונג דטסן הזמין לחצרו חוקרים בודהיסטים הודים, ביניהם Padmasambhāva (המאה ה-8 לספירה) ו-Śāntarakṣita (725–788), הנחשבים למייסדי Nyingma (העתיקים), המסורת העתיקה ביותר של הבודהיזם הטיבטי.Padmasambhava שנחשב על ידי הטיבטים כגורו רינפוצ'ה ("מאסטר יקר"), אשר נחשב גם לבניית בניין המנזר הראשון בשם Samye, בסביבות סוף המאה ה-8.לפי אגדה כלשהי, יש לציין שהוא הרגיע את שדי בון והפך אותם למגיני הליבה של הדהרמה היסטוריונים מודרניים טוענים גם כי טריסונג דטסן וחסידיו אימצו את הבודהיזם כאקט של דיפלומטיה בינלאומית, במיוחד עם הכוח העיקרי של אלה. זמנים כמו סין, הודו ומדינות במרכז אסיה - שהייתה להם השפעה בודהיסטית חזקה בתרבותם.

Xuanzang, הידוע גם בשם Hiuen Tsang, היה נזיר בודהיסטי סיני מהמאה ה-7, מלומד, נוסע ומתרגם.הוא ידוע בתרומות יצירת העידן לבודהיזם הסיני, בספר המסע של מסעולהודו בשנים 629–645 לספירה, במאמציו להביא למעלה מ-657 טקסטים הודייםלסין ותרגומיו לכמה מהטקסטים הללו.

החל בסביבות המאה ה-11, נזירי Theravāda הסינהאלים ואליטות דרום מזרח אסיה הובילו הסבה נרחבת של רוב דרום מזרח אסיה היבשתית לאסכולת Theravāda Mahavihara הסינהאלית.חסותם של מלכים כמו המלך הבורמזי אנאורהטה (1044–1077) והמלך התאילנדי רם ח'האנג הייתה גורם מרכזי בעלייתו של הבודהיזם של תרוואדה כדת העיקרית של בורמה ותאילנד .

בסוף המאה ה-10 וה-11 נרשמו תחייתו של הבודהיזם בטיבט עם ייסוד שושלות "תרגום חדש" (סרמה) וכן הופעת ספרות "אוצרות נסתרים" (טרמה) שעיצבה מחדש את מסורת ה-Ningma.בשנת 1042, המאסטר הבנגלי Atiśa (982-1054) הגיע לטיבט בהזמנת מלך מערב טיבטי.תלמידו הראשי, דרמטון ייסד את אסכולת קדאם לבודהיזם הטיבטי, אחת מבתי הספר הראשונים של סארמה.. אטיסה, סייע בתרגום טקסטים בודהיסטיים מרכזיים כמו בקה'-ג'ור (תרגום מילת הבודהה) ובסטאן-ג'ור. (תרגום תורות) סייע בהפצת ערכי הבודהיזם בענייני מדינה רבי עוצמה וכן בתרבות הטיבטית.ל-Bka'-'gyur יש שש קטגוריות עיקריות בספר:טנטרהPrajñāpāramitāRatnakūṭa Sūtraאווטמסקה סוטרהסוטרות אחרותוינייה.הבסטאן-גיור הוא עבודת אוסף של 3,626 טקסטים ו-224 כרכים הכוללים בעצם טקסטים של מזמורים, פירושים וטנטרות.

דעיכת הבודהיזם יוחסה לגורמים שונים.ללא קשר לאמונות הדתיות של מלכיהן, מדינות בדרך כלל התייחסו לכל הכתות החשובות בצורה שווה יחסית.לפי חזארה, הבודהיזם ירד בין היתר בגלל עלייתם של הברהמינים והשפעתם בתהליך פוליטי-חברתי.לפי כמה חוקרים כמו לארס פוגלין, הדעיכה של הבודהיזם עשויה להיות קשורה לסיבות כלכליות, שבהן המנזרים הבודהיסטים עם מענקי קרקע גדולים התמקדו בעיסוקים לא חומריים, בידוד עצמי של המנזרים, אובדן משמעת פנימית בסנגהה, וכישלון בתפעול יעיל של הקרקע שבבעלותם.מנזרים ומוסדות כמו נלנדה ננטשו על ידי נזירים בודהיסטים בסביבות שנת 1200, שנמלטו כדי להימלט מהצבא המוסלמי הפולש, ולאחר מכן התפרק האתר בגלל השלטון האסלאמי בהודו שבא בעקבותיו.

בודהיזם זן, ארץ טהורה ובודהיזם ניצ'ירן שהוקם ביפן.קבוצה נוספת של אסכולות חדשות של קמאקורה כוללת את שתי אסכולות הזן הגדולות של יפן (Rinzai ו-Sōtō), שהוכרזו על ידי נזירים כמו Eisai ו-Dōgen, המדגישות שחרור באמצעות תובנה של מדיטציה (zazen).דוגן (1200–1253) החל מורה ואב מנזר בולט למדיטציה.הוא הציג את שושלת הצ'אן של קאודונג, שתצמח לתוך אסכולת סוטו.הוא מתח ביקורת על רעיונות כמו העידן הסופי של הדהרמה (mappō), והתרגול של תפילה אפוטרופית.

את תחייתו המחודשת של הבודהיזם ניתן לייחס למספר גורמים, כולל:הגירה: בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה זרם של מהגרים אסיה למדינות המערב, שרבים מהם היו בודהיסטים.זה הביא את הבודהיזם לתשומת לבם של תושבי המערב והוביל להקמת קהילות בודהיסטיות במערב.עניין מלומדים: חוקרים מערביים החלו להתעניין בבודהיזם בתחילת המאה ה-20, מה שהוביל לתרגום טקסטים בודהיסטים וללימוד הפילוסופיה וההיסטוריה הבודהיסטית.זה הגביר את ההבנה של הבודהיזם בקרב מערביים.תרבות נגד: בשנות ה-60 וה-70 התקיימה במערב תנועת תרבות-נגד המאופיינת בסנטימנט אנטי-ממסדי, התמקדות ברוחניות ובצמיחה אישית ועניין בדתות המזרח.הבודהיזם נתפס כאלטרנטיבה לדתות מערביות מסורתיות ומשך אליו צעירים רבים.מדיה חברתית: עם הופעת האינטרנט והמדיה החברתית, הבודהיזם הפך לנגיש יותר לאנשים ברחבי העולם.קהילות מקוונות, אתרים ואפליקציות סיפקו פלטפורמה לאנשים ללמוד על בודהיזם ולהתחבר עם מתרגלים אחרים.באופן כללי, תחייתו המחודשת של הבודהיזם במאה ה-20 הובילה להקמת קהילות ומוסדות בודהיסטים במערב, והפכה את הבודהיזם לדת גלויה ומקובלת יותר בחברות מערביות.