סוריה העות'מאנית, החל מראשית המאה ה-16 ועד לאחר מלחמת העולם הראשונה , הייתה תקופה שסומנה בשינויים פוליטיים, חברתיים ודמוגרפיים משמעותיים.לאחר שהאימפריה העות'מאנית כבשה את האזור ב-1516, הוא השתלב בשטחים העצומים של האימפריה, והביא מידה של יציבות לאחר התקופההממלוכית הסוערת.העות'מאנים ארגנו את האזור למספר יחידות מנהליות, כאשר דמשק התגלתה כמרכז מרכזי של ממשל ומסחר.שלטון האימפריה הציג מערכות חדשות של מיסוי, חזקה בקרקעות וביורוקרטיה, והשפיעו באופן משמעותי על המרקם החברתי והכלכלי של האזור.הכיבוש העות'מאני של האזור הוביל להמשך הגירה של יהודים שנמלטו מרדיפות באירופה הקתולית.מגמה זו, שהחלה בשלטון הממלוכי, ראתה נהירה משמעותית של יהודים ספרדים, שבסופו של דבר שלטו בקהילה היהודית באזור.^[148] בשנת 1558, שלטונו של סלים השני, בהשפעת אשתו היהודייה נורבאנו סולטאן, ^[149] ראה את השליטה בטבריה ניתנה לדוניה גרציה מנדס נאסי.היא עודדה פליטים יהודים להתיישב שם והקימה בצפת בית דפוס עברי שהפך למרכז ללימודי קבלה.בתקופה העות'מאנית חוותה סוריה נוף דמוגרפי מגוון.האוכלוסייה הייתה מוסלמית ברובה, אך היו קהילות נוצריות ויהודיות משמעותיות.מדיניות הדת הסובלנית יחסית של האימפריה אפשרה מידה של חופש דת, וטיפחה חברה רב-תרבותית.בתקופה זו עלתה גם קבוצות אתניות ודתיות שונות, והעשירה עוד יותר את השטיח התרבותי של האזור.ערים כמו דמשק, חלב וירושלים הפכו למרכזים משגשגים של מסחר, מלגות ופעילות דתית.האזור חווה סערה בשנת 1660 עקב מאבק כוחות דרוזי, שהביא להרס צפת וטבריה.^[150] המאות ה-18 וה-19 היו עדות לעליית מעצמות מקומיות המאתגרות את הסמכות העות'מאנית.בסוף המאה ה-18, האמירות העצמאית של שייח' זהיר אל עומר בגליל ערערה על השלטון העות'מאני, מה שמשקף את החלשת הסמכות המרכזית של האימפריה העות'מאנית.^[151] מנהיגים אזוריים אלה החלו לעתים קרובות בפרויקטים לפיתוח תשתיות, חקלאות ומסחר, והותירו השפעה מתמשכת על כלכלת האזור והנוף העירוני של האזור.הכיבוש הקצר של נפוליאון ב-1799 כלל תוכניות למדינה יהודית, שננטשו לאחר תבוסתו בעכו.^[152] בשנת 1831, מוחמד עלי המצרי, שליט עות'מאני שעזב את האימפריה וניסה לחדשאת מצרים , כבש את סוריה העות'מאנית והטיל גיוס חובה, מה שהוביל למרד הערבי.^[153]המאה ה-19 הביאה השפעה כלכלית ופוליטית אירופית לסוריה העות'מאנית, לצד רפורמות פנימיות בתקופת תנזימאת.רפורמות אלו נועדו למודרניזציה של האימפריה וכללו הכנסת מערכות משפטיות ומנהליות חדשות, רפורמות חינוכיות ודגש על שוויון זכויות לכל האזרחים.עם זאת, שינויים אלו הובילו גם לתסיסה חברתית ולתנועות לאומניות בקרב קבוצות אתניות ודתיות שונות, והניחו את הבסיס לדינמיקה הפוליטית המורכבת של המאה ה-20.הסכם בשנת 1839 בין משה מונטיפיורי ומוחמד פאשה לכפרים יהודים בדמשק איילת נותר בלתי מיושם עקב נסיגת מצרים בשנת 1840. ^[154] עד 1896, היהודים היוו את הרוב בירושלים,[ ^[155] אך כלל האוכלוסייה בארץ ישראל הייתה 88% מוסלמי ו-9% נוצרים.^[156]בעלייה הראשונה, מ-1882 עד 1903, העלו לארץ ישראל כ-35,000 יהודים, בעיקר מהאימפריה הרוסית עקב הרדיפות הגוברת.^[157] יהודי רוסיה הקימו יישובים חקלאיים כמו פתח תקווה וראשל"צ, בתמיכת הברון רוטשילד. מהגרים מוקדמים רבים לא מצאו עבודה ועזבו, אך למרות הבעיות, קמו עוד יישובים והקהילה גדלה.לאחר הכיבוש העות'מאני של תימן ב-1881, היגרו לארץ ישראל גם מספר רב של יהודי תימן, לעתים קרובות מונעים על ידי המשיחיות.^[158] ב-1896, "Der Judenstaat" של תיאודור הרצל הציע מדינה יהודית כפתרון לאנטישמיות, מה שהוביל לייסוד ההסתדרות הציונית העולמית ב-1897. ^[159]העלייה השנייה, מ-1904 עד 1914, הביאה לאזור כ-40,000 יהודים, כאשר ההסתדרות הציונית העולמית קבעה מדיניות התיישבות מובנית.^[160] בשנת 1909 קנו תושבי יפו אדמות מחוץ לחומות העיר ובנו את העיירה הראשונה דוברת עברית כולה, אחוזת בית (לימים שונה שמה לתל אביב).^[161]במהלך מלחמת העולם הראשונה, יהודים תמכו בעיקר בגרמניה נגד רוסיה .^[162] הבריטים , שחיפשו תמיכה יהודית, הושפעו מתפיסות של השפעה יהודית ומטרתם להבטיח גיבוי יהודי אמריקאי .אהדה בריטית לציונות, כולל מצד ראש הממשלה לויד ג'ורג', הובילה למדיניות המעדיפה אינטרסים יהודיים.^[163] למעלה מ-14,000 יהודים גורשו מיפו על ידי העות'מאנים בין 1914 ל-1915, וגירוש כללי בשנת 1917 השפיע על כל תושבי יפו ותל אביב עד לכיבוש הבריטי ב-1918. ^[164]השנים האחרונות של השלטון העות'מאני בסוריה התאפיינו במהומה של מלחמת העולם הראשונה. יישורה של האימפריה עם מעצמות המרכז והמרד הערבי שלאחר מכן, בתמיכת הבריטים, החלישו משמעותית את השליטה העות'מאנית.לאחר המלחמה, הסכם סייקס-פיקו והסכם סבר הובילו לחלוקת המחוזות הערביים של האימפריה העות'מאנית, והביאו לסיום השלטון העות'מאני בסוריה.ארץ ישראל נשלטה תחת חוק צבאי על ידי מינהל שטחי האויב הכבושים הבריטיים, הצרפתים והערבים עד להקמת המנדט ב-1920.