הממלכה התיכונה של מצרים, שנמשכה בין 2040 ל-1782 לפנה"ס בקירוב, הייתה תקופה של איחוד מחודש בעקבות החלוקה הפוליטית של תקופת הביניים הראשונה.עידן זה החל עם שלטונו של מנטוהוטפ השני מהשושלת האחת עשרה, אשר מיוחס לזכותו איחוד מצרים לאחר שהביס את השליטים האחרונים של השושלת העשירית.מנטוהוטפ השני, שנחשב למייסד הממלכה התיכונה, ^[29] הרחיב את השליטה המצרית לתוך נוביה וסיני, ^[30] והחיה את כת השליט.^[31] שלטונו נמשך 51 שנים, ולאחר מכן עלה בנו, מנטוהוטפ השלישי, לכס המלכות.^[30]מנטוהוטפ השלישי, ששלט במשך שתים עשרה שנים, המשיך לבסס את השלטון התבאן על מצרים, בניית מבצרים בדלתא המזרחית כדי להבטיח את האומה מפני איומים אסיאתיים.^[30] הוא גם יזם את המשלחת הראשונה לפונט.^[32] מנטוהוטפ הרביעי הלך בעקבותיו אך הוא נעדר במיוחד מרשימות המלכים המצריים הקדומים, ^[33] מה שהוביל לתיאוריה של מאבק כוחות עם אמנמט הראשון, המלך הראשון של השושלת השתים עשרה.תקופה זו כללה גם עימות פנימי, כפי שמעידות כתובות של נהרי, פקיד בן זמננו.^[34]אמנחת הראשון, שעלה לשלטון אולי באמצעות גזילה, ^[35] הקים מערכת פיאודלית יותר במצרים, בנה בירה חדשה ליד אל-לישט של ימינו, ^[36] והפעיל תעמולה, כולל נבואת נפרטי, כדי לבסס את שלטונו .^[37] הוא גם יזם רפורמות צבאיות ומינה את בנו סנוסרט הראשון ליורש שותף בשנתו העשרים, ^[38] נוהג שנמשך בכל הממלכה התיכונה.סנוסרט הראשון הרחיב את ההשפעה המצרית לתוך נוביה, ^[39] שלט בארץ כוש, ^[40] וחיזק את מעמדה של מצרים במזרח הקרוב.^[41] בנו, סנוסרט השלישי, המכונה מלך לוחם, ערך קמפיינים בנוביה ^[42] ובפלסטין , ^[43] ורפורמה במערכת המינהלית לריכוז הכוח.^[42]שלטונו של אמנמחת השלישי סימן את שיא השגשוג הכלכלי של הממלכה התיכונה, ^[44] עם פעולות כרייה משמעותיות בסיני ^[45] והמשיך את פרויקט השבת הקרקע של פאיום.^[46] עם זאת, השושלת נחלשה לקראת סופה, בסימן שלטונו הקצר של סובקנפרו, המלכה הנשית הראשונה של מצרים.^[47]לאחר מותו של סובקנפרו, הופיעה השושלת השלוש-עשרה, המאופיינת בשלטון קצר ובסמכות פחות מרכזית.^[48] ​​נפרחוטפ הראשון היה שליט משמעותי בשושלת זו, ששמר על השליטה במצרים העליונה, נוביה והדלתא.^[49] עם זאת, כוחה של השושלת דעך בהדרגה, מה שהוביל לתקופת הביניים השנייה ולעליית ההיקסוס.^[50] תקופה זו התאפיינה ביציבות פוליטית, צמיחה כלכלית, התרחבות צבאית והתפתחות תרבותית, שהשפיעו באופן משמעותי על ההיסטוריה המצרית העתיקה.