מלחמת העצמאות של יוון

נפילת קונסטנטינופול ב-29 במאי 1453 והנפילה שלאחר מכן של מדינות יורשיה של האימפריה הביזנטית סימנו את סופה של הריבונות הביזנטית.לאחר מכן, האימפריה העות'מאנית שלטה בבלקן ובאנטוליה (אסיה הקטנה), עם כמה יוצאי דופן.יוון עברה לשלטון עות'מאני במאה ה-15, בעשורים שלפני ואחרי נפילת קונסטנטינופול.

Filiki Eteria או Society of Friends היה ארגון סודי שנוסד בשנת 1814 באודסה, שמטרתו הייתה להפיל את השלטון העות'מאני של יוון ולהקים מדינה יוונית עצמאית.חברי החברה היו בעיקר יוונים פנריוטים צעירים מקונסטנטינופול ומהאימפריה הרוסית , מנהיגים פוליטיים וצבאיים מקומיים מהיבשת והאיים היווניים, וכן כמה מנהיגים נוצרים אורתודוכסים ממדינות אחרות שהיו תחת השפעה הלנית, כמו קאראדורה מסרביה טיודור ולדימירסקו מסרביה. רומניה , ומפקדי צבא ארוואנים.אחד ממנהיגיה היה הנסיך הפנריוטי הבולט אלכסנדר איפסילנטיס.האגודה יזמה את מלחמת העצמאות היוונית באביב 1821.

אלכסנדר יפסילנטיס נבחר לראש הפיליקי אטריה באפריל 1820 וקיבל על עצמו את המשימה לתכנן את המרד.כוונתו הייתה לגדל את כל נוצרי הבלקן למרד ואולי לאלץ את רוסיה להתערב בשמם.איפסילנטיס פרסם כרוז הקורא לכל היוונים והנוצרים להתקומם נגד העות'מאנים .

למרות שהקרב היה בסופו של דבר תבוסה צבאית עבור היוונים, מותו של דיאקוס סיפק למטרה הלאומית היוונית מיתוס מרגש של מות קדושים הרואי.

המצור והטבח על טריפוליטסה ב-1821 היו אירוע מרכזי במהלך מלחמת העצמאות היוונית.טריפוליצה, השוכנת בלב הפלופונסוס, הייתה בירת המוראה העות'מאנית וסמל לסמכות העות'מאנית.אוכלוסייתה כללה טורקים עשירים, יהודים ופליטים עות'מאנים.מעשי טבח היסטוריים של תושביה היוונים ב-1715, 1770 ותחילת 1821 הגבירו את הטינה היוונית.תיאודורוס קולוקוטוניס, מנהיג מהפכני מרכזי ביוון, התמקד בטריפוליטסה, והקים מחנות ומטה סביבה.לכוחותיו הצטרפו חיילי מניוט בפיקודו של פטרוס מברומצ'ליס ומפקדים שונים אחרים.חיל המצב העות'מאני, בראשותו של קהאיביי מוסטפא ומחוזק בכוחות חורסיד פאשה, עמד בפני מצור מאתגר.למרות ההתנגדות העות'מאנית הראשונית, התנאים בתוך טריפוליטסה החמירו עקב מחסור במזון ובמים.קולוקוטוניס ניהל משא ומתן עם המגינים האלבנים על מעברם הבטוח, והחליש את ההגנה העות'מאנית.עד ספטמבר 1821, היוונים התאחדו סביב טריפוליטסה, וב-23 בספטמבר הם פרצו את חומות העיר, והובילו להשתלטות מהירה.כיבוש טריפוליטסה גרר אחריו טבח אכזרי בתושביה המוסלמים (בעיקר הטורקים) והיהודים.עדי ראייה, כולל אלה של תומס גורדון וויליאם סנט קלייר, מתארים זוועות איומות שבוצעו על ידי הכוחות היווניים, עם הערכות של עד 32,000 בני אדם שנהרגו, כולל נשים וילדים.הטבח היה חלק מסדרת פעולות תגמול נגד מוסלמים בפלופונסוס.פעולות הכוחות היווניים במהלך המצור והטבח, שסומנו בלהט דתי ונקמה, שיקפו זוועות עות'מאניות קודמות, כמו הטבח של כיוס.בעוד שהקהילה היהודית סבלה מאוד, היסטוריונים כמו סטיבן באומן טוענים שהמטרה שלהם הייתה מקרית למטרה הגדולה יותר של חיסול הטורקים.לכידת טריפוליטסה חיזקה משמעותית את המורל היווני, והדגימה את כדאיות הניצחון נגד העות'מאנים.זה גם הוביל לפילוג בין המהפכנים היוונים, כשכמה מנהיגים גינעו את הזוועות.חלוקה זו בישרה סכסוכים פנימיים עתידיים בתוך תנועת העצמאות היוונית.

קרב דראגשאני (או קרב דרגשיאני) נערך ב-19 ביוני 1821 בדראג'אני שבוולאכיה, בין הכוחות העות'מאניים של הסולטן מחמוד השני לבין המורדים היוונים פיליקי אטיריה.זה היה הקדמה למלחמת העצמאות היוונית.

החוקה היוונית של 1822 הייתה מסמך שאומץ על ידי האספה הלאומית הראשונה של אפידאורוס ב-1 בינואר 1822. באופן רשמי זה היה המשטר הזמני של יוון (Προσωρινό Πολίτευμαάης או חוקה זמנית), לפעמים כחוקה. יוון.נחשבה לחוקה הראשונה של יוון המודרנית, זה היה ניסיון להשיג ארגון ממשלתי וצבאי זמני עד להקמתו העתידית של פרלמנט לאומי.

טבח כיוס היה הרג של עשרות אלפי יוונים באי כיוס על ידי חיילים עות'מאנים במהלך מלחמת העצמאות היוונית בשנת 1822. יוונים מאיים שכנים הגיעו לכיוסים ועודדו את הצ'יוטים להצטרף למרד שלהם.בתגובה נחתו באי והרגו אלפים חיילים עות'מאניים.טבח הנוצרים עורר זעם בינלאומי והוביל להגברת התמיכה בעניין היווני ברחבי העולם.

מלחמת העצמאות היוונית התאפיינה בשתי מלחמות אזרחים, שהתרחשו בשנים 1823–1825.לסכסוך היו מימדים פוליטיים ואזוריים כאחד, שכן הוא העמיד את הרומליוטים (תושבי יוון היבשתית) ואת תושבי האי (בעלי הספינות, במיוחד מהאי הידרה), מול הפלופונסים או המורוטים.זה פילג את האומה הצעירה, והחליש קשות את המוכנות הצבאית של הכוחות היווניים מול ההתערבותהמצרית המתקרבת בסכסוך.

המצור השלישי על מסולונגי (המכונה לעתים קרובות בטעות המצור השני) נלחם במלחמת העצמאות היוונית, בין האימפריה העות'מאנית למורדים היוונים, בין ה-15 באפריל 1825 ל-10 באפריל 1826. העות'מאנים כבר ניסו ולא הצליחו לכבוש את העיר ב-1822 וב-1823, אך חזר ב-1825 עם כוח חי"ר חזק יותר וצי חזק יותר שתמך בחיל הרגלים.היוונים החזיקו מעמד במשך כמעט שנה לפני שנגמר להם האוכל וניסו פריצה המונית, מה שגרם עם זאת לאסון, כאשר החלק הגדול יותר של היוונים נהרג.תבוסה זו הייתה גורם מפתח שהוביל להתערבות של המעצמות הגדולות אשר, כששמעו על הזוועות, חשו הזדהות עם המטרה היוונית.

קרב מאניאקי נערך ב-20 במאי 1825 במניאקי, יוון (בגבעות מזרחית לגרגליאנוי) בין כוחות מצרים העות'מאניים בראשות איברהים פאשה לבין כוחות יווניים בראשות פאפאפלסאס.הקרב הסתיים בניצחוןמצרי , שבמהלכו נהרגו בפעולה שני המפקדים היוונים, פאפאפלסאס ופירוס ווידיס.

הפלישה העות'מאנית -מצרית למני הייתה מערכה במהלך מלחמת העצמאות היוונית שכללה שלושה קרבות.המניוטים לחמו נגד צבא מצרי ועות'מאני משולב בפיקודו של איברהים פאשה ממצרים.

קרב ארכובה, התרחש בין 18 ל-24 בנובמבר 1826 (NS).הוא נלחם בין כוח של האימפריה העות'מאנית בפיקודו של מוסטפא ביי לבין המורדים היוונים בפיקודו של גאורגיוס קאראיסקאקיס.לאחר קבלת מידע מודיעיני על תמרוני הצבא העות'מאני, קראיסקאקיס הכין התקפת פתע בקרבת הכפר ארכובה, במרכז יוון.ב-18 בנובמבר, 2,000 החיילים העות'מאנים של מוסטפא ביי נחסמו באראצ'ובה.כוח בן 800 איש שניסה להקל על המגינים שלושה ימים לאחר מכן נכשל.

קרב נבארינו היה קרב ימי שנלחם ב-20 באוקטובר (OS 8 באוקטובר) 1827, במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821–32), במפרץ נווארינו (פילוס המודרנית), בחוף המערבי של חצי האי פלופונסוס, הים האיוני.כוחות בעלות הברית מבריטניה, צרפת ורוסיה הביסו באופן נחרץ את הכוחות העות'מאנייםוהמצריים שניסו לדכא את היוונים, ובכך הפכו את עצמאות יוון להרבה יותר סבירה.ארמדה עות'מאנית שכללה בנוסף לאניות מלחמה אימפריאליות טייסות מהאיילטים (המחוזות) של מצרים ותוניס, הושמדה על ידי כוח בעלות הברית של ספינות מלחמה בריטיות, צרפתיות ורוסיות.זה היה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה שנלחם כולו עם ספינות מפרש, אם כי רוב הספינות לחמו בעוגן.הניצחון של בעלות הברית הושג באמצעות כוח אש ותותח מעולים.

הרוזן יואניס אנטוניוס קפודיסטריאס נחשב למייסד המדינה היוונית המודרנית, ולאדריכל העצמאות היוונית לאחר סיור באירופה כדי לגייס תמיכה למטרה היוונית, קפודיסטריאס נחת בנאפפליון ב-7 בינואר 1828, והגיע לאגינה ב-8 בינואר 1828. הבריטים לא אפשרו לו לעבור מקורפו מולדתו (מדינת חסות בריטית מאז 1815 כחלק מארצות הברית של האיים היוניים) מחשש לתסיסה אפשרית של האוכלוסייה.זו הייתה הפעם הראשונה שבה דרכו רגלו ביבשת יוון, והוא מצא שם מצב מייאש.גם בעוד הלחימה נגד העות'מאנים נמשכה, סכסוכים בין פלגים ושושלות הובילו לשתי מלחמות אזרחים, שהרסו את המדינה.יוון פשטה רגל, והיוונים לא הצליחו להקים ממשלה לאומית מאוחדת.לכל מקום שקפודיסטריאס הגיע ביוון, קיבלו את פניו קבלת פנים גדולה ונלהבת מההמונים.

מלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1828–1829 פרצה על ידי מלחמת העצמאות היוונית של 1821–1829.מלחמה פרצה לאחר שהסולטן העות'מאני מחמוד השני סגר את הדרדנלים בפני ספינות רוסיות וביטל את אמנת אקרמן משנת 1826 כנקמה על השתתפות רוסיה באוקטובר 1827 בקרב נווארינו.

פרוטוקול לונדון משנת 1830, הידוע גם כפרוטוקול העצמאות בהיסטוריוגרפיה היוונית, היה הסכם שנחתם בין צרפת, רוסיה ובריטניה ב-3 בפברואר 1830. זה היה המעשה הדיפלומטי הבינלאומי הרשמי הראשון שהכיר ביוון כריבון וריבון. מדינה עצמאית.הפרוטוקול העניק ליוון זכויות פוליטיות, מינהליות ומסחריות של מדינה עצמאית, והגדיר את גבולה הצפוני של יוון משפך נהר אצ'לוס ועד לשפך נהר ספרצ'יוס.האוטונומיה של יוון בצורה כזו או אחרת הוכרה כבר משנת 1826, והתקיימה ממשלה יוונית זמנית תחת המושל יואניס קפודיסטריאס, אך תנאי האוטונומיה היוונית, מעמדה הפוליטי וגבולות המדינה היוונית החדשה. התווכח בין המעצמות הגדולות, היוונים והממשלה העות'מאנית.פרוטוקול לונדון קבע כי המדינה היוונית תהיה מונרכיה, הנשלטת על ידי "הריבון השליט של יוון".החותמים על הפרוטוקול בחרו בתחילה בנסיך לאופולד מסקסה-קובורג וגותה למלך.לאחר שליאופולד סירב להצעת כס המלכות היווני, אספת המעצמות בוועידת לונדון ב-1832 שמה את הנסיך אוטו מבוואריה בן ה-17 כמלך יוון וקבעה את המדינה החדשה כממלכת יוון.

ועידת לונדון של 1832 הייתה ועידה בינלאומית שכונסה כדי להקים ממשלה יציבה ביוון.משא ומתן בין שלוש המעצמות (בריטניה, צרפת ורוסיה) הביא להקמת ממלכת יוון תחת נסיך בווארי.ההחלטות אושרו בהסכם קונסטנטינופול מאוחר יותר באותה שנה.האמנה באה בעקבות אמנת אקרמן שהכירה בעבר בשינוי טריטוריאלי נוסף בבלקן, ריבונותה של נסיכות סרביה.

ההשלכות של המהפכה היוונית היו מעט מעורפלות לאחר מכן.הוקמה מדינה יוונית עצמאית, אך עם בריטניה , רוסיה וצרפת יש השפעה משמעותית בפוליטיקה היוונית, שושלת בוואריה מיובאת כשליט, וצבא שכיר חרב.המדינה נהרסה בעשר שנות לחימה והייתה מלאה בפליטים עקורים ובאחוזות טורקיות ריקות, מה שהצריך סדרה של רפורמות קרקע במשך כמה עשורים.כעם, היוונים כבר לא סיפקו את הנסיכים לנסיכויות הדנוביות, ונחשבו בתוך האימפריה העות'מאנית , במיוחד על ידי האוכלוסייה המוסלמית, כבוגדים.בקונסטנטינופול ובשאר האימפריה העות'מאנית, שם הבנקאות היוונית ונוכחות הסוחרים היו דומיננטיים, הארמנים החליפו בעיקר את היוונים בבנקאות, והסוחרים היהודים קיבלו חשיבות.בפרספקטיבה ההיסטורית ארוכת הטווח, זה סימן אירוע מכונן בהתמוטטות האימפריה העות'מאנית, למרות גודלה הקטן והתרוששות של המדינה היוונית החדשה.בפעם הראשונה, עם נתין נוצרי השיג עצמאות מהשלטון העות'מאני והקים מדינה עצמאית לחלוטין, המוכרת על ידי אירופה.המדינה היוונית שזה עתה הוקמה תהפוך לזרז להתרחבות נוספת, ובמהלך מאה שנים, חלקים ממקדוניה, כרתים, אפירוס, איים אגאי רבים, האיים היוניים וטריטוריות דוברות יוונית אחרות יתאחדו עם המדינה היוונית החדשה.