בצפון נשמר שקט לא פשוט במהלך המשא ומתן, אולם בנובמבר פרצו בהיפונג קרבות בין ממשלת ויט מין והצרפתים על רקע ניגוד עניינים במכס יבוא בנמל.^[234] ב-23 בנובמבר 1946, הצי הצרפתי הפציץ את החלקים הווייטנאמיים של העיר והרג 6,000 אזרחים וייטנאמים באחר צהריים אחד.^[235] פחות משבועיים לאחר ההפגזה, לאחר שקיבל לחץ מפריז "ללמד את הוייטנאמים לקח" הורה הגנרל מורלייר על נסיגה וייטנאמית מוחלטת מהעיר, ודרש לפנות את כל הגורמים הצבאיים של וייט מין מהיפונג.^[236] בתחילת דצמבר 1946 הייתה הייפונג תחת כיבוש צבאי צרפתי מוחלט.^[237] הפעולות התוקפניות של הצרפתים בנוגע לכיבוש הייפונג הבהירו בעיני הווייט-מין שהצרפתים מתכוונים לשמור על נוכחות קולוניאלית בווייטנאם.^[238] האיום של הצרפתים להקים מדינה דרומית נפרדת בווייטנאם על ידי מצור על העיר האנוי הפך לעדיפות עליונה עבור הווייט מין כדי לנטרל.האולטימטום הסופי לוייטנאמים הונפק ב-19 בדצמבר, כאשר הגנרל מורלייר הורה למיליציה המובילה בווייט-מין, Tu Ve ("הגנה עצמית"), להתפרק לחלוטין מנשקה.באותו לילה, כל החשמל נותק בהאנוי והעיר נותרה בחושך מוחלט.הווייטנאמים (במיוחד מיליציית ה-Tu Ve) תקפו את הצרפתים מתוך האנוי במקלעים, ארטילריה ומרגמות.אלפי חיילים צרפתים ואזרחים וייטנאמים קיפחו את חייהם.הצרפתים הגיבו בהסתערות על האנוי למחרת, ואילצו את ממשלת וייטנאם למצוא מקלט מחוץ לעיר.הו צ'י מין עצמו נאלץ לברוח מהאנוי לאזור הררי מרוחק יותר.ניתן לאפיין את המתקפה כמתקפת מנע נגד הצרפתים לאחר שהשתלטות על הייפונג סיכנה את התביעות הווייטנאמיות על האנוי ועל וייטנאם כולה.ההתקוממות בהאנוי הסלימה את התוקפנות בין הצרפתים לווייט-מין למלחמת הודו-סין הראשונה.