המלחמה הפונית הראשונה

הרפובליקה הרומית התרחבה באגרסיביות ביבשת דרום איטליה במשך מאה שנה לפני המלחמה הפונית הראשונה.היא כבשה את חצי האי איטליה מדרום לנהר הארנו בשנת 272 לפני הספירה כאשר הערים היווניות בדרום איטליה (Magna Graecia) נכנעו בתום המלחמה הפירוסית.במהלך תקופה זו קרתגו, עם בירתה במה שהיא כיום תוניסיה, הגיעה לשלוט בדרום ספרד, חלק גדול מאזורי החוף של צפון אפריקה, האיים הבלאריים, קורסיקה, סרדיניה והמחצית המערבית של סיציליה, בצבא ובמסחר. אימפריה.החל משנת 480 לפני הספירה קרתגו נלחמה בסדרה של מלחמות בלתי חד משמעיות נגד מדינות העיר היווניות סיציליה, בראשות סירקיוז.עד שנת 264 לפנה"ס קרתגו ורומא היו המעצמות הבולטות במערב הים התיכון.שתי המדינות הצהירו מספר פעמים על ידידותן ההדדית באמצעות בריתות רשמיות: בשנת 509 לפנה"ס, 348 לפנה"ס ובסביבות 279 לפנה"ס.היחסים היו טובים, עם קשרים מסחריים חזקים.במהלך מלחמת הפירוס בשנים 280–275 לפני הספירה, נגד מלך אפירוס שנלחם לסירוגין ברומא באיטליה ובקרתגו בסיציליה, קרתגו סיפקה חומר לרומאים ובהזדמנות אחת לפחות השתמשה בצי שלה כדי להעביר כוח רומי.בשנת 289 לפנה"ס קבוצת שכירי חרב איטלקיים הידועים בשם מאמרטינים, שנשכרה בעבר על ידי סירקוזה, כבשה את העיר מסנה (מסינה המודרנית) בקצה הצפון-מזרחי של סיציליה.המאמרים פנו לרומא ולקרתגו בלחיצה קשה על ידי סירקוזה ב-265 לפני הספירה.הקרתגים פעלו תחילה, דחפו את היירו השני, מלך סירקיוז, שלא לנקוט בפעולה נוספת ולשכנע את המאמרטינים לקבל חיל מצב קרתגי.לדברי פוליביוס, התנהל אז ויכוח לא מבוטל ברומא בשאלה האם לקבל את פנייתם ​​של הממרטין לסיוע.מכיוון שהקרתגים כבר חילצו את מסנה, הקבלה עלולה להוביל בקלות למלחמה עם קרתגו.הרומאים לא גילו בעבר עניין בסיציליה ולא רצו לבוא לעזרת חיילים שגנבו עיר שלא בצדק מבעליה החוקיים.עם זאת, רבים מהם ראו יתרונות אסטרטגיים וכמוניים בהשגת דריסת רגל בסיציליה.הסנאט הרומי המקופא, אולי ביוזמתו של אפיוס קלאודיוס קאודקס, העמיד את העניין בפני האסיפה העממית בשנת 264 לפנה"ס.Caudex עודדה הצבעה בעד פעולה והחזיקה בסיכוי לשלל בשפע;האסיפה העממית החליטה לקבל את בקשתם של הממרטין.קאודקס מונה למפקד משלחת צבאית עם פקודות לעבור לסיציליה ולהציב חיל מצב רומי במסנה.

המלחמה החלה עם נחיתת הרומאים על סיציליה בשנת 264 לפני הספירה.למרות היתרון הימי הקרתגי, המעבר הרומי של מיצר מסינה היה מתנגד באופן לא יעיל.שני לגיונות בפיקודו של קאודקס צעדו למסנה, שם גירשו המאמרטינים את חיל המצב הקרתגי בפיקודו של האנו (אין קשר להאנו הגדול) ונצורו על ידי הקרתגים והסירקוזים כאחד.המקורות לא ברורים למה, אבל קודם הסירים, ולאחר מכן הקרתגים נסוגו מהמצור.הרומאים צעדו דרומה ובתורם כיתרו על סירקיוז, אך לא היה להם כוח מספיק חזק ולא קווי אספקה ​​מאובטחים כדי להעמיד לדין מצור מוצלח, ועד מהרה נסוגו.הניסיון של הקרתגים במהלך שתי המאות הקודמות של הלחימה על סיציליה היה שפעולה נחרצת בלתי אפשרית;המאמצים הצבאיים פסקו לאחר אבדות כבדות והוצאות אדירות.המנהיגים הקרתגיים ציפו שהמלחמה הזו תתנהל במסלול דומה.בינתיים, עליונותם הימית הגורפת תאפשר לשמור על המלחמה במרחק, ואפילו להמשיך לשגשג.זה יאפשר להם לגייס ולשלם צבא שיפעל בשטח פתוח נגד הרומאים, בעוד שהערים המבוצרות שלהם יכולות להיות מסופקות דרך הים ולספק בסיס הגנתי ממנו ניתן לפעול.

קרב מסנה בשנת 264 לפנה"ס היה ההתנגשות הצבאית הראשונה בין הרפובליקה הרומית לקרתגו.זה סימן את תחילתה של המלחמה הפונית הראשונה.באותה תקופה, ואחרי ההצלחות האחרונות בדרום איטליה, הפכה סיציליה לחשיבות אסטרטגית גוברת לרומא.

זה היה הנוהל הרומי ותיק למנות שני גברים מדי שנה, הידועים כקונסולים, לכל אחד מהם להוביל צבא.בשנת 263 לפנה"ס שניהם נשלחו לסיציליה בכוח של 40,000.סירקיוז שוב נצורה, וללא ציפייה לסיוע קרתגי, סירקיוז עשתה שלום במהירות עם הרומאים: היא הפכה לבעלת ברית רומאית, שילמה שיפוי של 100 טאלנטים של כסף, ואולי הכי חשוב, הסכימה לסייע באספקת הצבא הרומי בסיציליה.

קרב אגריגנטום (סיציליה, 262 לפנה"ס) היה הקרב הראשון במלחמה הפונית הראשונה והעימות הצבאי הגדול הראשון בין קרתגו לרפובליקה הרומית.הקרב נערך לאחר מצור ארוך שהחל בשנת 262 לפני הספירה והביא הן לניצחון רומי והן לתחילת השליטה הרומית בסיציליה.

בעקבות עריקתה של סירקוזה, כמה מקומות תלות קטנים קרתגיים עברו לרומאים.אקרגס, עיר נמל באמצע הדרך לאורך החוף הדרומי של סיציליה, נבחרה על ידי הקרתגים כמרכז האסטרטגי שלהם.הרומאים צעדו עליו בשנת 262 לפני הספירה וצרו עליו.לרומאים הייתה מערכת אספקה ​​לא מספקת, בין היתר משום שהעליונות הימית הקרתגית מנעה מהם לשלוח אספקה ​​דרך הים, והם ממילא לא היו רגילים להאכיל צבא גדול כמו 40,000 איש.בזמן הקציר רוב הצבא התפזר על פני שטח רחב כדי לקצור את היבולים ולחפש מספוא.הקרתגים, בפיקודו של חניבעל גיסקו, מיינו בכוח, הפתיעו את הרומאים וחדרו למחנה שלהם;הרומאים התגייסו והניחו את הקרתגים;לאחר החוויה הזו שני הצדדים היו מוגנים יותר.

המלחמה בסיציליה הגיעה למבוי סתום, כאשר הקרתגים התמקדו בהגנה על הערים והערים המבוצרות היטב;אלה היו ברובם על החוף ולכן ניתן היה לספקם ולחזק אותם מבלי שהרומאים יוכלו להשתמש בצבא העליון שלהם כדי לאסור.מוקד המלחמה עבר לים, שם היה לרומאים ניסיון מועט;בהזדמנויות הבודדות שהרגישו קודם לכן צורך בנוכחות ימית, הם הסתמכו בדרך כלל על טייסות קטנות שסופקו על ידי בעלי בריתם הלטינית או היוונית.על פי פוליביוס, הרומאים תפסו quinquereme קרתגי טרופה, והשתמשו בו כשרטוט עבור ספינותיהם שלהם.הציים החדשים היו בפיקודו של השופטים הרומיים שנבחרו מדי שנה, אך מומחיות ימית סופקה על ידי הקצינים הנמוכים, שהמשיכו להיות מסופקים על ידי הסוציים, בעיקר יוונים.נוהג זה נמשך עד לעומק האימפריה, דבר שהעיד גם על אימוץ ישיר של מונחים ימיים רבים של יוון.כיוצרי ספינות מתחילים, הרומאים בנו עותקים שהיו כבדים יותר מהכלים הקרתגיים, ולכן איטיים יותר ופחות ניתנים לתמרון.

בינתיים, קרתגו גייסה צבא, שהתאסף באפריקה ונשלח לסיציליה.היא הורכבה מ-50,000 חיילי רגלים, 6,000 פרשים ו-60 פילים, ועליה פיקד האנו, בנו של חניבעל;הוא היה מורכב בחלקו מליגורים, קלטים ואיבריים.חמישה חודשים לאחר תחילת המצור, צעד האנו לרווחתו של אקרגס.כשהגיע, הוא בסך הכל חנה בשטח גבוה, עסק בהתכתשות דחופה ואימן את צבאו.חודשיים לאחר מכן, באביב 261 לפנה"ס, הוא תקף.הקרתגים הובסו באבידות קשות בקרב אקרגס.הרומאים, תחת שני הקונסולים - לוציוס פוסטומיוס מגלוס וקווינטוס ממיליוס ויטולוס - רדפו, ולכדו את הפילים ואת רכבת המטען של הקרתגים.באותו לילה נמלט חיל המצב הקרתגי בזמן שהרומאים היו מוסחים.למחרת כבשו הרומאים את העיר ואת תושביה, ומכרו 25,000 מהם לעבדות.

הקרב על איי ליפארי או קרב ליפארה היה מפגש ימי שנלחם בשנת 260 לפני הספירה במהלך המלחמה הפונית הראשונה.טייסת של 20 ספינות קרתגיות בפיקודו של בודס הפתיעה 17 ספינות רומיות תחת הקונסול הבכיר לשנה גנאוס קורנליוס סקיפיו בנמל ליפארה.הרומאים חסרי הניסיון הציגו מראה גרוע, כאשר כל 17 הספינות שלהם נלכדו, יחד עם המפקד שלהם.הרומאים בנו לאחרונה צי במטרה להתמודד עם השליטה הימית של הקרתגים במערב הים התיכון, וסקיפיו יצא בתנופה אל הליפאראס עם הטייסת המתקדמת.הקרב היה מעט יותר מהתנגשות, אך הוא בולט בתור המפגש הימי הראשון של המלחמות הפוניות והפעם הראשונה שספינות מלחמה רומיות השתתפו בקרב.סקיפיו נפדה לאחר הקרב ונודע לאחר מכן בשם אסינה (בלטינית עבור "אשה חמורה").

קרב מיילה התרחש בשנת 260 לפני הספירה במהלך המלחמה הפונית הראשונה והיה הקרב הימי האמיתי הראשון בין קרתגו לרפובליקה הרומית.קרב זה היה המפתח בניצחון הרומי של מיילא (מילאצו של היום) כמו גם של סיציליה עצמה.זה גם סימן את הניצחון הימי הראשון של רומא וגם את השימוש הראשון בקורבוס בקרב.

לאחר הצלחה זו של הרומאים, המלחמה הפכה מקוטעת למספר שנים, עם הצלחות קלות לכל צד, אך ללא מיקוד ברור.חלקית זה היה בגלל שהרומאים הפנו רבים ממשאביהם למערכה חסרת תועלת בסופו של דבר נגד קורסיקה וסרדיניה, ולאחר מכן למשלחת חסרת הפרי לאפריקה.לאחר שכבשו את אקרגס התקדמו הרומאים מערבה כדי לצור על מיטיסטרטון במשך שבעה חודשים, ללא הצלחה.בשנת 259 לפני הספירה הם התקדמו לעבר תרמיה בחוף הצפוני.לאחר ריב הקימו הכוחות הרומאים ובני בריתם מחנות נפרדים.המילקאר ניצלה זאת כדי לפתוח בהתקפת נגד, כשהיא הפתיעה את אחד הכוחות כשהוא פורץ מחנה והרג 4,000–6,000.המילקאר המשיך לכבוש את אנה, במרכז סיציליה, ואת קמרינה, בדרום מזרח, קרוב בצורה מסוכנת לסירקיוז.המילקאר נראה קרוב לעקוף את כל סיציליה.בשנה שלאחר מכן הרומאים כבשו מחדש את אנה ולבסוף כבשו את מיטיסטרטון.לאחר מכן הם עברו לפנורמוס (פאלרמו המודרנית), אך נאלצו לסגת, למרות שהם כבשו את היפונה.בשנת 258 לפנה"ס הם כבשו מחדש את קמארינה לאחר מצור ממושך.במשך השנים הבאות נמשכו על סיציליה פשיטות קטנות, התכתשויות ועריקה מדי פעם של עיירה קטנה יותר מצד אחד לצד השני.

קרב סולצ'י היה קרב ימי שנערך בשנת 258 לפני הספירה בין הצי הרומי והקרתגי על החוף ליד העיירה סולצ'י שבסרדיניה.זה היה ניצחון רומי, שהושג על ידי הקונסול גאיוס סולפיקיוס פטרקולוס.הצי הקרתגי הוטבע ברובו, ושאר הספינות ננטשו ביבשה.המפקד הקרתגי חניבעל גיסקו נצלב או נסקל למוות על ידי צבא המרד שלו. הרומאים הובסו לאחר מכן על ידי האנו פלוני בסרדיניה, והניסיון הרומי לכבוש את האי נכשל.אובדן הספינות מנע מהקרתגים לצאת למבצעים גדולים מסרדיניה נגד הרומאים.

קרב טינדאריס היה קרב ימי של המלחמה הפונית הראשונה שהתרחש ליד טינדאריס (טינדארי המודרנית) בשנת 257 לפנה"ס.טינדאריס הייתה עיירה סיציליאנית שנוסדה כמושבה יוונית בשנת 396 לפני הספירה הממוקמת על הקרקע הגבוהה המשקיפה על הים הטירני במפרץ פאטי.היירו השני, העריץ של סירקיוז, איפשר לטינדריס להפוך לבסיס עבור הקרתגים.הקרב התרחש במים שבין טינדאריס והאיים האאוליים, כשפיקוד על הצי הרומי גאיוס אטיליוס רגולוס.לאחר מכן נפלה העיירה לידי רומא.

קרב כף אקנומוס או אקנומוס היה קרב ימי, שנלחם מול דרום סיציליה, בשנת 256 לפנה"ס, בין ציי קרתגו והרפובליקה הרומית, במהלך המלחמה הפונית הראשונה (264–241 לפנה"ס).הצי הקרתגי היה בפיקודו של האנו והמילקר;הצי הרומי במשותף על ידי הקונסולים לשנה, מרקוס אטיליוס רגולוס ולוציוס מנליוס וולסו לונגוס.זה הביא לניצחון ברור של הרומאים.הצי הרומי של 330 ספינות מלחמה בתוספת מספר לא ידוע של שילוחים הפליג מאוסטיה, נמל רומא, והעלה כ-26,000 לגיונרים שנבחרו זמן קצר לפני הקרב.הם תכננו לעבור לאפריקה ולפלוש למולדת הקרתגית, במה שהיא כיום תוניסיה.הקרתגים היו מודעים לכוונות הרומאים ואספו את כל ספינות המלחמה הזמינות, 350, מול החוף הדרומי של סיציליה כדי ליירט אותן.עם סך כולל של כ-680 ספינות מלחמה הנושאות עד 290,000 אנשי צוות ונחתים, הקרב היה אולי הקרב הימי הגדול בהיסטוריה לפי מספר הלוחמים המעורבים.כאשר הציים נפגשו, נטלו הקרתגים את היוזמה והקרב התגלגל לשלושה סכסוכים נפרדים, כאשר הקרתגים קיוו כי כישורי הטיפול בספינות המעולים שלהם ינצחו את היום.לאחר יום קרבות ממושך ומבלבל, הובסו הקרתגים באופן מכריע, איבדו 30 ספינות שטבעו ו-64 נתפסו לאובדות רומיות של 24 ספינות שטבעו.

בעיקר בגלל המצאתם של הרומאים את הקורבוס, מכשיר שאיפשר להם להתחבט ולעלות על כלי אויב ביתר קלות, הובסו הקרתגים בקרבות ימיים גדולים ב-Mylae (260 לפנה"ס) ובסולצ'י (257 לפנה"ס).מעודדים מאלו ומתוסכלים מהקיפאון המתמשך בסיציליה, הרומאים שינו את המיקוד שלהם לאסטרטגיה מבוססת ים ופיתחו תוכנית לפלוש ללב הקרתגי בצפון אפריקה ולאיים על קרתגו (קרוב לתוניס).שני הצדדים היו נחושים לבסס עליונות ימית והשקיעו כמויות גדולות של כסף וכוח אדם בשמירה והגדלת היקף הציים שלהם.הצי הרומי של 330 ספינות מלחמה בתוספת מספר לא ידוע של ספינות תובלה הפליג מאוסטיה, נמל רומא, בתחילת שנת 256 לפנה"ס, בפיקודו של הקונסולים לשנה, מרקוס אטיליוס רגולוס ולוציוס מנליוס וולסו לונגוס.הם העלו בסיציליה כ-26,000 לגיונרים נבחרים מהכוחות הרומיים.הם תכננו לעבור לאפריקה ולפלוש למה שהיא כיום תוניסיה.

המצור על אספיס או קלופה נלחם בשנת 255 לפני הספירה בין קרתגו לרפובליקה הרומית.זו הייתה הלחימה הראשונה על אדמת אפריקה במהלך המלחמה הפונית הראשונה.הרומאים עברו למצור את אספיס על ידי בניית תעלה ופליסאדה כדי להגן על ספינותיהם.קרתגו עדיין לא הייתה מוכנה להילחם ביבשה והעיר נפלה לאחר שחיל המצב עשה התנגדות קצרה.על ידי נטילת קלופיאה, שלטו הרומאים באזור האדמה שממול לקרתגו ואבטחו את עורפם על מנת לסרוק את האויב לפניהם.הרומאים אילצו את אספיס להיכנע, ולאחר שהותירו במקומם חיל מצב ראוי, הם שלחו כמה שליחים לרומא כדי להודיע ​​להם על הצלחתם ולקבל הנחיות לגבי הצעדים הבאים שיש לנקוט.לאחר מכן הם ירדו עם כל כוחותיהם, וצעדו דרך הארץ כדי לבזוז אותה.לאחר שהביסו את הקרתגים, הרומאים שיגרו את רוב הצי שלהם בחזרה לרומא למעט מספר של 15,000 חיילי רגלים ו-500 פרשים.שאר הצבא, בפיקודו של מרקוס אטיליוס רגולוס, נשארו בצפון אפריקה.כשהם התקדמו פנימה ובזזו את השטח בדרך, עצרו בעיר אדיס.המצור שנוצר על אדיס נתן לקרתגים זמן לאסוף צבא, רק כדי שהצבא הזה יובס בקרב אדיס.

הקרב באדיס נערך בין צבא קרתגי בפיקוד משותף של בוסטאר, המילקר והסדרובל לבין צבא רומי בראשות מרקוס אטיליוס רגולוס.מוקדם יותר השנה, הצי הרומי החדש ביסס עליונות ימית והשתמש ביתרון זה כדי לפלוש למולדת הקרתגית, שהתיישבה בערך עם תוניסיה המודרנית בצפון אפריקה.לאחר נחיתה על חצי האי קייפ בון וערכה מסע מוצלח, חזר הצי לסיציליה, והשאיר את רגולוס עם 15,500 איש כדי להחזיק את הלשכה באפריקה במהלך החורף.במקום להחזיק בתפקידו, התקדם רגולוס לעבר בירת קרתגו, קרתגו.הצבא הקרתגי התבסס על גבעה סלעית ליד אדיס (אוטהינה המודרנית) שם רגלוס מצור על העיירה.רגולוס הורה לכוחותיו לבצע צעדת לילה כדי לפתוח בהתקפות שחר תאומות על מחנה הגבעה המבוצר של הקרתגים.חלק אחד מהכוח הזה נהדף ונרדף במורד הגבעה.לאחר מכן תקף החלק השני את הקרתגים הרודפים מאחור וניתב אותם בתורם.בעקבות כך נבהלו הקרתגים שנותרו במחנה ונמלטו.הרומאים התקדמו וכבשו את תוניס, במרחק של 16 קילומטרים בלבד מקרתגו.

הרומאים עקבו אחריהם וכבשו את תוניס, במרחק של 16 ק"מ בלבד מקרתגו.מתוניס פשטו הרומאים והרסו את האזור הקרוב סביב קרתגו.בייאוש, הקרתגים תבעו שלום אך רגולוס הציע תנאים כה קשים עד שהקרתגים החליטו להילחם.הפיקוח על אימון צבאם ניתן למפקד השכיר הספרטני קסאנטיפוס.

באביב 255 לפנה"ס הוביל קסאנטיפוס צבא חזק בפרשים ופילים נגד הכוח המבוסס על חיל הרגלים של הרומאים.לרומאים לא הייתה תשובה יעילה לפיילים.הפרשים שמספרם היה גדול יותר נרדף מהשדה והפרשים הקרתגיים הקיפו אז את רוב הרומאים וחיסלו אותם;500 שרדו ונלכדו, כולל רגולוס.כוח של 2,000 רומאים נמנע מלהיות מוקף ונסוג לאספיס.המלחמה נמשכה עוד 14 שנים, בעיקר על סיציליה או במים סמוכים, לפני שהסתיימה בניצחון רומי;התנאים שהוצעו לקרתגו היו נדיבים יותר מאלה שהציע רגולוס.

מאוחר יותר ב-255 לפנה"ס שלחו הרומאים צי של 350 קווינקרים ויותר מ-300 טרנספורטים כדי לפנות את ניצוליהם, שהיו במצור באספיס.שני הקונסולים לשנה, סרוויוס פולוויוס פטינוס נוביליור ומרקוס אמיליוס פאולוס, ליוו את הצי.הם כבשו את האי קוססירה בדרך.הקרתגים ניסו להתנגד לפינוי עם 200 קווינקרים.הם יירטו את הרומאים ליד כף הרמאום (הקייפ בון המודרני או ראס א-דאר), מעט מצפון לאספיס.40 הספינות הרומיות שנותרו לתמוך בכוחו של רגולוס במהלך החורף מיינו מאספיס כדי להצטרף לקרב.מעט פרטים מהקרב שרדו.הקרתגים חששו שהם יהיו מוקפים על ידי הצי הרומי הגדול יותר ולכן הפליגו קרוב לחוף.עם זאת, הספינות הקרתגיות תומרו והוצמדו אל החוף, שם רבים עלו דרך ה-corvus ונלכדו, או נאלצו לחוף.הקרתגים הובסו ו-114 ספינותיהם נתפסו, יחד עם צוותיהם, ו-16 טובעו.מה היו האבדות הרומיות, אם בכלל, אינו ידוע;רוב ההיסטוריונים המודרניים מניחים שלא היו כאלה.ההיסטוריון מארק דה-סנטיס מציע כי חוסר בחיילים המשרתים כנחתים בספינות הקרתגיות, לעומת אלו של הרומאים, עשוי היה להיות גורם לתבוסתם ולמספר הגדול של כלי השיט שנתפסו.

הצי הרומי נהרס בסערה בזמן שחזר לאיטליה, עם 384 ספינות שטבעו מתוך סך ה-464 ו-100,000 איש אבדו, רובם בעלי ברית הלטיניים שאינם רומאים.יתכן שנוכחות הקורבוס גרמה לספינות הרומיות להיות בלתי ראויות לים בצורה יוצאת דופן;אין תיעוד של שימוש בהם לאחר האסון הזה.

בשנת 253 לפני הספירה הרומאים שינו שוב את המיקוד שלהם לאפריקה וביצעו מספר פשיטות.הם איבדו עוד 150 ספינות, מצי של 220, לסופה בזמן שחזרו מפשיטה על החוף הצפון אפריקאי ממזרח לקרתגו.הם בנו מחדש.

בסוף הקיץ 251 לפני הספירה, המפקד הקרתגי הסדרובל - שהתמודד מול רגולוס באפריקה - שמע שקונסול אחד עזב את סיציליה לחורף עם מחצית מהצבא הרומי, התקדם לפנורמוס והרס את האזור הכפרי.הצבא הרומי, שהתפזר כדי לאסוף את היבול, נסוג לפנורמוס.הסדרובל קידם באומץ את רוב צבאו, כולל הפילים, לעבר חומות העיר.המפקד הרומי לוציוס קסיליוס מטלוס שלח מתכתשים כדי להציק לקרתגים, ולדאוג להם כל הזמן בכידון מהמלאים בתוך העיר.האדמה הייתה מכוסה בעבודות עפר שנבנו במהלך המצור הרומי, והקשו על הפילים להתקדם.מפולפלים בטילים ולא מסוגלים להגיב, נמלטו הפילים דרך חיל הרגלים הקרתגי מאחוריהם.מטאלוס העביר באופן אופורטוניסטי כוח גדול לאגפו השמאלי של הקרתגי, והם הסתערו על יריביהם הפרועים.הקרתגים ברחו;מטלוס לכד עשרה פילים אך לא הרשה לרדוף.דיווחים עכשוויים אינם מדווחים על ההפסדים של אף אחד מהצדדים, והיסטוריונים מודרניים רואים בטענות מאוחרות יותר על 20,000–30,000 קורבנות קרתגים בלתי סבירות.

המצור על ליליבאום נמשך תשע שנים, מ-250 עד 241 לפנה"ס, כאשר הצבא הרומי הטיל מצור על העיר הסיציליאנית ליליבאום (מרסלה המודרנית) שבשליטת קרתגיה במהלך המלחמה הפונית הראשונה.רומא וקרתגו היו במלחמה מאז 264 לפני הספירה, נלחמו בעיקר באי סיציליה או במים שסביבו, והרומאים דחפו לאט לאט את הקרתגים לאחור.עד שנת 250 לפני הספירה החזיקו הקרתגים רק בערים ליליבאום ודרפאנה;אלה היו מבוצרים היטב וממוקמים על החוף המערבי, שם ניתן היה לספקם ולחזק אותם דרך הים מבלי שהרומאים יוכלו להשתמש בצבא העליון שלהם כדי להפריע.באמצע שנת 250 לפני הספירה הרומאים צרו על ליליבאום עם יותר מ-100,000 איש אך ניסיון להסתער על ליליבאום נכשל והמצור הפך לקיפאון.הרומאים ניסו אז להשמיד את הצי הקרתגי אך הצי הרומאי הושמד בקרבות הימיים של דרפאנה ופינטיאס;הקרתגים המשיכו לספק לעיר מהים.תשע שנים מאוחר יותר, בשנת 242 לפני הספירה, בנו הרומאים צי חדש וניתקו את המשלוחים הקרתגיים.הקרתגים הקימו מחדש את הצי שלהם ושלחו אותו לסיציליה עמוס באספקה.הרומאים פגשו בה לא הרחק מליליבאום ובקרב האגטים בשנת 241 לפנה"ס הביסו הרומאים את הצי הקרתגי.הקרתגים תבעו שלום והמלחמה הסתיימה לאחר 23 שנים עם ניצחון רומי.הקרתגים עדיין החזיקו בליליבאום אך לפי תנאי הסכם לוטטיוס, קרתגו נאלצה להסיג את כוחותיה מסיציליה ופנתה את העיר באותה שנה.

קרב פאנורמוס נלחם בסיציליה בשנת 250 לפני הספירה במהלך המלחמה הפונית הראשונה בין צבא רומי בראשות לוציוס קסיליוס מטלוס לבין כוח קרתגי בראשות הדרובל, בנו של האנו.הכוח הרומי של שני לגיונות שהגן על העיר פאנורמוס הביס את הצבא הקרתגי הגדול בהרבה של 30,000 איש ובין 60 ל-142 פילי מלחמה.המלחמה החלה בשנת 264 לפנה"ס כאשר קרתגו שלטה ברוב סיציליה, שם התרחשו רוב הקרבות.בשנים 256–255 לפני הספירה הרומאים ניסו לפגוע בעיר קרתגו בצפון אפריקה, אך ספגו תבוסה קשה על ידי צבא קרתגי חזק בפרשים ובפילים.כאשר מוקד המלחמה חזר לסיציליה, כבשו הרומאים את העיר הגדולה והחשובה פאנורמוס בשנת 254 לפני הספירה.לאחר מכן הם נמנעו מקרב מחשש לפילי המלחמה שהקרתגים שלחו לסיציליה.בסוף הקיץ 250 לפני הספירה הוביל הסדרובל את צבאו להרוס את היבול של ערי בעלות בריתה של רומא.הרומאים נסוגו לפנורמוס והסדרובל נצמד אל חומות העיר.ברגע שהגיע לפנורמוס, מטלוס פנה להילחם, כשהוא מתמודד עם הפילים עם ברד של כידון מעבודות עפר שנחפרו ליד החומות.תחת אש הטילים הזו הפילים נבהלו ונמלטו דרך חיל הרגלים הקרתגי.חיל הרגלים הכבד הרומי הסתער אז על האגף השמאלי הקרתגי, שנשבר, יחד עם שאר הקרתגים.הפילים נלכדו ונטבחו מאוחר יותר בקרקס מקסימוס.זה היה הקרב היבשתי המשמעותי האחרון במלחמה, שהסתיים תשע שנים מאוחר יותר בניצחון רומי.

המצור על דרפאנה התרחש בערך משנת 249 עד 241 לפני הספירה במהלך המלחמה הפונית הראשונה.דרפאנה (טרפאני של היום) וליליבאום (מרסלה של היום) היו שני מעוזים ימיים קרתגיים בקצה המערבי של סיציליה שנקלעו להתקפה רומית ממושכת.במהלך תחילת המצור, הניצחון הימי של הקרתגים על הרפובליקה הרומית בקרב דרפנה הרס את המצור הימי הרומי ואיפשר לקרתגים לספק תמיכה לשני הנמלים הנצורים דרך הים.הגישה דרך היבשה לדרפאנה הוגבלה על ידי נוכחותו של הר אריקס.אז הגישה הקרקעית לדרפאנה הייתה מתמודדת על ידי שני הצבאות כשהרומאים ניצחו בסופו של דבר.בשנת 241 לפנה"ס, הרומאים בפיקודו של גאיוס לוטטיוס קטולוס בנו מחדש את הצי שלהם והגבירו את המצור שלהם על דרפאנה ואילצו את הקרתגים לשלוח צי לתמוך בעיירה.הצי מקרתגו יורט והושמד על ידי הצי הרומי החדש שנבנה במהלך הקרב על איי האגטס, ובכך סיים למעשה את המלחמה הפונית הראשונה.

הקרב הימי של דרפאנה (או דרפנום) התרחש בשנת 249 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית הראשונה ליד דרפאנה (טרפאני המודרנית) במערב סיציליה, בין צי קרתגי בפיקודו של אדהרבל לבין צי רומי בפיקודו של פובליוס קלאודיוס פולצ'ר.פולצ'ר חסם את המעוז הקרתגי ליליבאום (מרסלה המודרנית) כשהחליט לתקוף את הצי שלהם, שהיה בנמל של העיר הסמוכה דרפאנה.הצי הרומי הפליג בלילה כדי לבצע התקפת פתע אך התפזר בחושך.אדהרבל הצליח להוביל את הצי שלו אל הים לפני שנלכד בנמל;לאחר שהשיג מרחב ים לתמרן הוא תקף נגד.הרומאים הוצמדו לחוף, ואחרי יום של לחימה הובסו בכבדות על ידי הספינות הקרתגיות הניתנות לתמרון עם הצוותים המאומנים יותר.זה היה הניצחון הימי הגדול ביותר של קרתגו במלחמה;הם פנו למתקפה הימית לאחר שדרפאנה וכל זה סחפו את הרומאים מהים.עברו שבע שנים עד שרומא ניסתה שוב להציב צי גדול, בעוד קרתגו הכניסה את רוב ספינותיה למילואים כדי לחסוך כסף ולפנות כוח אדם.

הקרב הימי על פינטיאס התרחש בשנת 249 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית הראשונה ליד ליקטה המודרנית, דרום סיציליה בין ציי קרתגו בפיקודו של קרתלו והרפובליקה הרומית בפיקודו של לוציוס יוניוס פולוס.הצי הקרתגי יירט את הצי הרומי מול פינטיאס, ואילץ אותו לחפש מחסה.קרתלו, ששמע לאזהרת הטייסים שלו מפני סערות צפויות, פרש מזרחה כדי להימנע ממזג האוויר הקרוב.הצי הרומי לא נקט באמצעי זהירות ולאחר מכן הושמד עם אובדן של כל הספינות מלבד שתיים.הקרתגים ניצלו את ניצחונם בפשיטה על חופי איטליה הרומית עד 243 לפנה"ס.הרומאים לא עשו מאמץ ימי גדול עד 242 לפני הספירה.

מעודדים מניצחונם בפנורמוס, עברו הרומאים נגד הבסיס הקרתגי הראשי בסיציליה, ליליבאום, בשנת 249 לפני הספירה.צבא גדול בפיקודו של קונסולי השנה פובליוס קלאודיוס פולצ'ר ולוציוס יוניוס פולוס כיתר את העיר.הם בנו מחדש את הצי שלהם, ו-200 ספינות חסמו את הנמל.מוקדם במצור, 50 קווינקרים קרתגיים התאספו מול איי אגטס, השוכנים 15-40 ק"מ (9-25 מייל) ממערב לסיציליה.ברגע שהייתה רוח מערבית חזקה, הם הפליגו לתוך ליליבאום לפני שהרומאים הספיקו להגיב ופרקו תגבורת וכמות גדולה של אספקה.הם התחמקו מהרומאים על ידי עזיבה בלילה, פינו את הפרשים הקרתגיים.הרומאים אטמו את הגישה היבשתית לליליבאום עם מחנות אדמה ועץ וחומות.הם עשו ניסיונות חוזרים ונשנים לחסום את הכניסה לנמל בבום עצים כבד, אך בשל תנאי הים השוררים הם לא הצליחו.חיל המצב הקרתגי הוחזק מסופק על ידי רצי החסימה, קווינקרים קלים ותמרון עם צוותים מאומנים וטייסים מנוסים.

עד 248 לפנה"ס החזיקו הקרתגים רק בשתי ערים בסיציליה: ליליבאום ודרפאנה;אלה היו מבוצרים היטב וממוקמים על החוף המערבי, שם ניתן היה לספק ולחזק אותם מבלי שהרומאים יוכלו להשתמש בצבא העליון שלהם כדי להפריע.לאחר יותר מ-20 שנות מלחמה, שתי המדינות היו מותשות מבחינה כלכלית ודמוגרפית.עדות למצבה הכלכלי של קרתגו כוללות את בקשתם להלוואה בסך 2,000 כישרונותממצרים התלמיית , שסורבה.רומא הייתה גם קרובה לפשיטת רגל ומספר האזרחים הגברים הבוגרים, שסיפקו את כוח האדם לצי ולגיונות, ירד ב-17 אחוז מאז תחילת המלחמה.גולדסוורת'י מתאר את אובדן כוח האדם הרומאי כ"מחריד".

המילקאר, לאחר שקיבל את הפיקוד בקיץ 247 לפני הספירה, העניש את שכירי החרב המורדים (שמרדו בגלל תשלומים שהתאחרו) בכך שרצח כמה מהם בלילה והטביע את השאר בים, ופיטורים רבים לחלקים שונים של צפון אפריקה.עם צבא וצי מצומצמים, החל המילקר בפעולותיו.הרומאים חילקו את כוחותיהם, הקונסול ל. קאליוס מטלוס היה ליד ליליבאום, בעוד נומריוס פביוס בוטאו מצור על דרפנום באותה תקופה.המילקאר כנראה נלחם בקרב לא סופי בדרפנום, אבל יש סיבה לפקפק בכך.האמילקאר פשט לאחר מכן על לוקר בברוטיום והאזור סביב ברינדיזי בשנת 247 לפנה"ס, ובשובו תפס עמדה חזקה על הר ארקטה (מונטה פלגרינו, מעט צפונית לפאלרמו או הר קסטלסיו, 7 קילומטרים צפונית-מערבית לפאלרמו), וכן לא רק שמר על עצמו מפני כל ההתקפות, אלא המשיך בפשיטות הים שלו, החל מקאטנה בסיציליה ועד לקומאי במרכז איטליה.הוא גם החל לשפר את רוח הצבא, והצליח ליצור כוח ממושמע ורב גוני.בעוד שהמילקאר לא ניצח בקרב בקנה מידה גדול או כבש מחדש ערים שאבדו לרומאים, הוא ניהל מערכה בלתי פוסקת נגד האויב, וגרם לניקוז מתמיד של משאבים רומיים.עם זאת, אם המילקאר קיווה לכבוש מחדש את פאנורמוס, הוא נכשל באסטרטגיה שלו.כוחות רומיים בראשות הקונסולים מרקוס אוטצילוס קראסוס ומרקאוס פאביוס ליסינוס השיגו מעט מול המילקר בשנת 246 לפנה"ס, והקונסולים של 245 לפנה"ס, מרקוס פביוס בוטו ואטיליוס בולבוס, לא הצליחו טוב יותר.

בשנת 244 לפנה"ס העביר המילקאר את צבאו בלילה דרך הים לעמדה דומה על מורדות הר אריקס (מונטה סן ג'וליאנו), שממנו הצליח להעניק תמיכה לחיל המצב הנצור בעיירה השכנה דרפנום (טרפאני) .המילקאר תפס את העיירה אריקס, שנכבשה על ידי הרומאים בשנת 249 לפנה"ס, לאחר שהרס את חיל המצב הרומי, והציב את צבאו בין הכוחות הרומיים המוצבים בפסגה והמחנה שלהם בבסיס ההר.המילקאר סילק את האוכלוסייה לדרפאנה.המילקאר המשיך בפעילותו באין מפריע מתפקידו במשך שנתיים נוספות, כשהוא מסופק בדרכים מדרפאנה, אם כי ספינות קרתגיות נסוגו מסיציליה עד למועד זה ולא נפתחו פשיטות ימיות.במהלך אחת הפשיטות, כאשר כוחות תחת מפקד כפוף בשם בודוסטור עסקו בבוז נגד פקודות המילכר וסבלו אבדות קשות כאשר הרומאים השיגו אותם, ביקש המילקר הפסקת אש לקבור את מתיו.הקונסול הרומי פונדניוס (243/2 לפנה"ס) השיב ביהירות כי על המילקר לבקש הפסקת אש כדי להציל את מחייתו ודחה את הבקשה.המילקאר הצליח להסב אבדות קשות לרומאים זמן קצר לאחר מכן, וכאשר ביקש הקונסול הרומי הפסקת אש לקבור את מתיו, השיב המילקר כי ריבתו הייתה עם החיים בלבד והמתים כבר הסדירו את חובותיהם, והעניקו את ההפוגה.פעולותיו של המילקר, וחסינותו לתבוסה, בתוספת הקיפאון במצור על ליליבאום גרמו לרומאים להתחיל לבנות צי בשנת 243 לפנה"ס כדי לחפש החלטה בים.עם זאת, ייתכן שההתכתשות המתמדת ללא ניצחון אולטימטיבי גרמה למורל של חלק מחיילותיו של המילקר להיסדק ו-1,000 שכירי חרב קלטים ניסו להסגיר את המחנה הפוני לרומאים, שסוכל.המילקאר נאלץ להבטיח תגמולים ניכרים כדי לשמור על המורל של צבאו, שעתיד ליצור בעיות קטלניות עבור קרתגו בהמשך.

בסוף שנת 243 לפנה"ס, כשהבין שהם לא ילכוד את דרפאנה וליליבאום אלא אם כן יוכלו להרחיב את המצור שלהם לים, החליט הסנאט לבנות צי חדש.כשקופת המדינה מוצתה, הסנאט פנה לאזרחים העשירים ביותר של רומא בבקשת הלוואות למימון בנייתה של ספינה אחת כל אחת, ניתנות להחזר מהשילומים שיוטלו על קרתגו לאחר הניצחון במלחמה.התוצאה הייתה צי של כ-200 קווינקרים, שנבנו, מצוידים ומאוישים ללא הוצאות ממשלתיות.הרומאים דגמנו את ספינות הצי החדש שלהם על רץ מצור שנתפס בעל תכונות טובות במיוחד.עד עכשיו, הרומאים היו מנוסים בבניית ספינות, ועם כלי מוכח כמודל ייצרו קווינקרים באיכות גבוהה.חשוב לציין, הקורבוס ננטש, מה ששיפר את מהירות הספינות וטיפולן אך כפה על הרומאים שינוי טקטיקה;הם יצטרכו להיות מלחים מעולים, ולא חיילים מעולים, כדי לנצח את הקרתגים.

קרב האגטס היה קרב ימי שנלחם ב-10 במרץ 241 לפנה"ס בין ציי קרתגו ורומא במהלך המלחמה הפונית הראשונה.הוא התרחש בין איי אגטס, מול החוף המערבי של האי סיציליה.על הקרתגים פיקד האנו, והרומאים היו תחת סמכותו הכללית של גאיוס לוטטיוס קטולוס, אך קווינטוס ולריוס פאלטו פיקד במהלך הקרב.זה היה הקרב האחרון והמכריע של המלחמה הפונית הראשונה שנמשכה 23 שנים.הצבא הרומי חסם את הקרתגים במעוזיהם האחרונים בחוף המערבי של סיציליה במשך כמה שנים.כמעט ופשטו רגל, הרומאים ליוו כסף לבניית צי ימי, שבו השתמשו כדי להאריך את המצור לים.הקרתגים הרכיבו צי גדול יותר שבו התכוונו להשתמש כדי להזרים אספקה ​​לסיציליה.לאחר מכן היא תעלה על חלק גדול מהצבא הקרתגי המוצב שם כנחתים.היא יורטה על ידי הצי הרומי ובקרב קשה, הרומאים המאומנים יותר הביסו את הצי הקרתגי הבלתי מאויש והלא מאומן, שנפגע עוד יותר בשל היותו עמוס באספקה ​​וטרם יצאה לדרך המלאה של הנחתים.

לאחר השגת ניצחון מכריע זה, המשיכו הרומאים בפעולות הקרקע שלהם בסיציליה נגד ליליבאום ודרפאנה.הסנאט הקרתגי לא רצה להקצות את המשאבים הדרושים לבניית צי נוסף ומאויש.במקום זאת, הוא הורה למילקאר לשאת ולתת על הסכם שלום עם הרומאים, אותו השאיר בידי הכפוף לו גיסקו.הסכם לוטטיוס נחתם והביא לסיומה את המלחמה הפונית הראשונה: קרתגו פינתה את סיציליה, מסרה את כל השבויים שנלקחו במהלך המלחמה ושילמה שיפוי של 3,200 כשרונות במשך עשר שנים.

המלחמה נמשכה 23 שנים, המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה הרומנו-יוונית והמלחמה הימית הגדולה ביותר בעולם העתיק.בעקבותיה ניסתה קרתגו להימנע מלשלם את מלוא הכוחות הזרים שלחמו את מלחמתה.בסופו של דבר הם מרדו ואליהם הצטרפו קבוצות מקומיות ממורמרות רבות.הם הושמדו בקושי רב ובפראות ניכרת.בשנת 237 לפנה"ס קרתגו הכינה משלחת לשיקום האי סרדיניה, שאבד למורדים.באופן ציני, הרומאים הצהירו שהם רואים בכך מעשה מלחמה.תנאי השלום שלהם היו הוויתור על סרדיניה וקורסיקה ותשלום פיצוי נוסף של 1,200 טאלנטים.נחלשה בשל 30 שנות מלחמה, קרתגו הסכימה במקום להיכנס שוב לסכסוך עם רומא;התשלום הנוסף והוויתור על סרדיניה וקורסיקה נוספו לאמנה כקודציל.פעולות אלו של רומא עוררו טינה בקרתגו, שלא תאמה את תפיסת מצבה של רומא, ונחשבות לגורמים תורמים לפרוץהמלחמה הפונית השנייה .התפקיד המוביל של המילקר בארסה בתבוסת הכוחות הזרים המורדים והמורדים האפריקאים שיפר מאוד את היוקרה והכוח של משפחת ברסיד.בשנת 237 לפני הספירה הוביל המילקר רבים מוותיקיו למסע להרחבת האחזקות הקרתגיות בדרום איבריה (ספרד המודרנית).במהלך 20 השנים הבאות זה היה אמור להפוך למחוז ברציד אוטונומי למחצה, והמקור לחלק ניכר מהכסף ששימש לתשלום הפיצויים הגדולים המגיעים לרומא.עבור רומא, סופה של המלחמה הפונית הראשונה סימן את תחילת התפשטותה אל מעבר לחצי האי האיטלקי.סיציליה הפכה למחוז הרומאי הראשון בשם סיציליה, נשלטת על ידי פרטור לשעבר.סיציליה תהפוך חשובה לרומא כמקור לתבואה. ארדיניה וקורסיקה, ביחד, הפכו גם למחוז רומאי ולמקור תבואה, תחת פרטור, אם כי נדרשה נוכחות צבאית חזקה לפחות לשבע השנים הבאות, שכן הרומאים נאבקו לדכא את התושבים המקומיים.סירקיוז קיבלה עצמאות נומינלית ומעמד של בעלת ברית למשך חייו של היירו השני.מעתה והלאה הייתה רומא המעצמה הצבאית המובילה במערב הים התיכון, ויותר ויותר אזור הים התיכון בכללותו.הרומאים בנו יותר מ-1,000 גזיות במהלך המלחמה, והניסיון הזה של בנייה, איוש, הכשרה, אספקה ​​ותחזוקה של מספרים כאלה של ספינות הניח את הבסיס לדומיננטיות הימית של רומא במשך 600 שנה.השאלה איזו מדינה אמורה לשלוט במערב הים התיכון נותרה פתוחה, וכאשר קרתגו כיתרה על העיירה סאגונטום המוגנת על ידי הרומאים במזרח איבריה בשנת 218 לפנה"ס היא הציתה את המלחמה הפונית השנייה עם רומא.